ימים קשים עוברים על מחנה השמאל. ב-2015 אוכזב קשות כאשר נתניהו ניצח בבחירות. בחודש שעבר התעצם מפח הנפש שלו כשדונלד טראמפ נבחר לנשיא. ביום ששי הוא בחר כשגריר ארה"ב בישראל את דייוויד פרידמן, תומך נלהב במפעל ההתנחלויות. מה הפלא ש
זהבה גלאון הייתה קרובה להיסטריה: "מינוי קטסטרופלי!" זעקה באולפן ששי. חסר לטראמפ שעוד יכריז על מעבר השגרירות לירושלים.
נדמה לי שישראלים רבים טרם עמדו על השלכות שתי המהלומות האלקטוראליות שהשמאל הישראלי ספג בשנתיים האחרונות. תחילה ב-17 במארס 2015, בתוצאות הבחירות לכנסת, ואח"כ ב-8 בנובמבר השנה, בתוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב.
לשני ההליכים הדמוקרטיים הללו היה מכנה משותף בולט אחד: בשני המקרים החלו חגיגות הנצחון עוד בטרם נפתחו הקלפיות, ובשני המקרים היה מפח הנפש של המחנה הפוליטי המאוכזב כה חריף, עד שהוליד זעקות זעם בנוסח "זה לא ראש ה
ממשלה/הנשיא שלי".
את האלמנט המשעשע סיפקו בעיקר אלה המכונים "פרשנים", ששפכו את מלוא מררתם על הסקרים שאיכזבו, על ההמונים הנבערים מדעת, הניפו את תיאוריית הקונספירציה הפוטינית, או ביקרו את שיטת הממשל האמריקנית, המעדיפה את מספר האלקטורים הגדול יותר (טראמפ) על פני מספר המצביעים הגדול יותר (קלינטון).
האשראי בקשר לגילוי הזה, למשל, שייך ל"פרשן" ואקס ח"כ של מרצ,
ניצן הורוביץ. כל עוד ניבאו הסקרים ש
הילרי קלינטון תנצח, פימפם לנו הורוביץ נונסטופ בערוץ 2, כי יתרונה המוחץ במספר האלקטורים הופך את סיכויי הנצחון של טראמפ לאפסיים. אבל מהרגע שתחזיות האלקטורים "הבטוחים" שלה התרסקו - שינה גם ה"פרשן" את דעתו על שיטת הבחירות בארה"ב, שהפכה לדבריו ל"מעוותת"...
קרירות וניכור
כאשר התברר למחנה השמאל כי חליפות הנצחון נתפרו מוקדם מדי ו
בנימין נתניהו (שוב!) יהיה ראש ממשלה, הופנו בהמשך העיניים לארה"ב, אולי משם תבוא הישועה. 8 שנים לא הסתירה התקשורת בישראל את הנאתה הרבה מעוינותו האישית של הנשיא
ברק אובמה כלפי נתניהו.
הכתבים המדיניים התחרו ביניהם בדיווחים מ"מקורות יודעי דבר בוושינגטון" (כלומר, מקורות שאף אחד מהם לא ייאלץ להכחיש את המצוטט מפיו) על הקרירות והניכור הנושבים מהבית הלבן ושות' כלפי ראש ממשלת ישראל. כל מפגש בין הנשיא לראש הממשלה נמדד בשעוני-עצר, כדי שהציבור יבין שבחדר הסגלגל הוא אישיות בלתי נסבלת, שזמנו נקצב בדקות. פרשנים מדיניים הפכו בן לילה למומחים לניתוח שפת הגוף, והסבירו כי גופו של אובמה סובל מרעידות בלתי נשלטות בעוצמה של 7 בסולם ריכטר, מהרגע שנתניהו נכנס לפגישה.
מי שלא הסתפק במידע הקודר הזה, יכול היה לשאוב נבואות זעם נוספות שסיפקו לו שני עיתונאים אמריקניים שהוגדרו כ"מקורבים לאובמה" - טום פרידמן מהניו-יורק טיימס וג'פרי גולדברג. עורך אטלנטיק, וישראלי אחד,
שמעון שיפר, איש
ידיעות אחרונות, שתיאר (בעיני רוחו) את הצי ה-6 האמריקני, מפגיז את נמל חיפה.
מהרגע שבו הבטיחה הילרי קלינטון את נצחונה בקרב על מועמדות המפלגה הדמוקרטית, בעוד שהמפלגה הרפובליקנית נראתה כמועמדת להתרסקות, בעלייתו המטאורית של אחד, טראמפ, פרחו בארץ כנען התחזיות האופטימיות ביחס למה שצפוי לנתניהו המסכן תחת שלטון צמד הקלינטונים. היה גם מי שדאג להזכיר לנו שהאלרגיה כלפי נתניהו משותפת לביל ולהילארי.
בקיצור, העתיד המדיני נראה "ורוד"...
לכן נקל לתאר את ההלם שאחז את שמעון שיפר,
נחום ברנע,
ברק רביד,
חמי שלו,
ערד ניר,נדב אייל ומואב ורדי (רשימה חלקית), כאשר נתבשרו על התוצאה המפתיעה בארה"ב. בצר לה, החלה התקשורת לפרסם טפטופים ספקולטיוויים מנחמים (אם אני לי מי לי), כאילו כל הבטחות הבחירות של דונלד בטראמפ, בדבר חיזוק הקשרים עם ישראל, מתמוססות והולכות. "הימין הזדרז מדי לשמוח" - הרגיע אחד החזאים.
השגריר לא קובע
ואז נמסר ביום ששי, כי הנשיא הנבחר החליט למנות את יועצו דייוויד פרידמן לשגריר ארה"ב בישראל. פרידמן, בן 57, יהודי אורתודוכסי מלונג-איילנד, שהוא פרקליט המתמחה בליטיגאציות ופשיטות רגל, נחשב לבעל עמדות ימניות חד-משמעיות (תמיכה נלהבת בהתנחלויות) ושימש בזמן הבחירות כיועצו של טראמפ לענייני יהודים.
צריכים הייתם לחזות בחדשות אולפן ששי בערוץ 2, כדי לקבל יותר מרמז, כיצד קיבל השמאל הישראלי את דבר המינוי. יו"ר מרצ זהבה גלאון, שהוזמנה לאולפן, כינתה אותו בשצף קצף "מינוי קטסטרופלי". היא לא מסרה אם מרצ תעתור לבג"ץ נגד המינוי. חבר הפאנל, ערד ניר, הזדרז להרגיע את חבריו המודאגים: "השגריר לא קובע".
אפשר להבין את ח"כ גלאון. היא הייתה מעדיפה כשגריר אצלנו מישהו דוגמת
מרטין אינדיק למשל, שכיהן אצלנו בשתי קדנציות, ומבקריו בימין טענו כי הוא מייצג את עמדות
שלום עכשיו. הם לא טעו בהרבה. מאז 2005 מכהן אינדיק כחבר דירקטוריון
הקרן החדשה לישראל.
ארגון השמאל של יהודי ארה"ב, J STREET, כינה את המינוי "פזיז". יו"ר הרשימה הערבית המשותפת, ח"כ
איימן עודה הגדיר את החלטתו של טראמפ "החלטה אומללה". מה שמזכיר לי, כי במהלך הדו-קרב במחנה הדמוקרטי בין קלינטון לבארני סנדרס, השמיע הסנטור היהודי הרדיקלי דעות אנטי-ישראליות (זה עוד היה הרבה לפני שתומכיו שרפו את דגל ישראל בוועידת המפלגה הדמוקרטית בקליוולנד).
חברו לסיעה של עודה, ח"כ
ג'מאל זאחלקה, התראיין אז אצל
ירון לונדון בערוץ 10, ולא הסתיר את שביעות רצונו הרבה מהתבטאויותיו של סנדרס. "זו בשורה טובה לפלשתינים", אמר זאחלקה, "סוף-סוף יש סיכוי לשינוי במדיניות הפרו-ישראלית של ארה"ב".
לכן, סביר להניח כי כבר בימים הקרובים ייפתח אצלנו בתקשורת קמפיין מאורגן נגד מינויו של השגריר פרידמן. שלא תתפלאו גם אם מישהו/י במכללת בצלאל, יפיץ פוסטרים "אמנותיים" של השגריר פרידמן עם עניבת חנק על פניו. זו כמובן לא תהיה הסתה אלא סתם פרשנות מדינית לגיטימית.
חסר לטראמפ שעוד יכריז בקרוב על מעבר שגרירות ארה"ב לירושלים. קשה להיות שמאלן.