בהצגה שופטי בית המשפט העליון שחקן ראשי, המדינה והעותרים של עמונה שחקן ראשי, תושבי עמונה הם שחקן משנה, היועמ"ש שחקן משנה ההופך את הבמה וסוחט את מחיאות הכפיים, ואני צופה, שאוהב דווקא את שחקן המשנה מעמונה, לא בגלל איכות המשחק, אלא הוא פשוט אח שלי, בשר מבשרי.
השטויות של המדינה
אני צופה עם רעייתי בהצגה ורואה את המדינה עושה הרבה שטויות, יד ביד עם המנהיגים המובילים של עמונה, בין אם הם דיירי היישוב ובין אם לאו, הם עוצמים עיניים חזק חזק בכל הנוגע לזכויות על הקרקע, ומתעלמים מהעובדה (שמוכחת עם הזמן במסמכים) שמדובר בגזל קרקעות פשוטו כמשמעו, הדיירים חדורי אידאולוגיה דתית לאומית מתיישבים על הגבעה בלי בדיקות מיוחדות, ואפילו בלי כסת"ח בסגנון חומה ומגדל, בית המשפט נחלץ בצדק רב לטובתו של הצד הצודק, בייחוד כאשר הוא גם הצד החלש, וכופה על המדינה את פינוי המקום, והמדינה? חורפת עד הגג, לא מזיזה אצבע. בשלב הזה, גם אילו אהבתי את השחקן הראשי (בית המשפט) לא הייתי ממליץ לו להזכיר את העובדה שגם לשחקן המשנה מעמונה יש זכויות, כי כל עוד הוא סרבן וכל עוד זכויותיו נוגדות זכות בכירה יותר אין מה לדבר על זכויות התושבים.
סופרמן מופיע ואומר "יאללה תתחפפו"
ואז נוחת על מרכז הבמה (כמו בהצגות של לונדון) סופרמן מזוקן עם כיפה, ודרגות אלוף על כתפיו, היועץ המשפטי לממשלה, לדעתי אף הוא מתנחל, לפחות אידיאולוגית, ומראה למדינה ולתושבים מאיפה משתין הדג, הוא אומר להם חביביי וחביביתי יאללה תתחפפו ויש DEAD LINE לא דחייה ולא בטיח.
המדינה עוצרת בחריקה
ואז כל המדינה נעצרת בחריקת בלמים, אירן נדחקת לקרן זווית, התקציב, מתווה הגז, סוריה, הבקבוקים של שרה, והסיגארים של ביבי, הכל נעלם מהאופק, והתוצאה? מה שלא השיגו בשנים של בטלה, הצליחו להשיג במספר ימים מאומצים, יש מתווה לפינוי בדרכי שלום וללא התנגדות, והוא הושג תוך מספר ימים, בזכות ההתעקשות הבלתי מתפשרת של בית המשפט וכמובן בזכות סופר מן המגיח פתאום OUT OF NOWHERE ואמר לכולם, תקפצו לי, עמונה נוע תנוע, ובזמן, רות סוף.
השופטים כחזית ההגנה על זכויות אדם
כאן ירדו השחקנים מהבמה ועל המסך אשר צץ ועלה בקידמת הבמה הוצג טקס השבעת שופטים בבית הנשיא יום לפני יום הולדתי ה-62, 8.12.2016 ונשיאת בית המשפט עליון אומרת בין השאר בטקס "הגנה על עקרונות היסוד ועל זכויות האדם אינה יכולה, אפוא, להיתפס כמעשה בלתי דמוקרטי - אלא היא התגלמות הדמוקרטיה. ביסודו של דבר הרוב והמיעוט מורכבים מיחידים, בני אדם ובנות חוה, וכל אחד וכל אחת מהם זכאים לזכויות האדם. מתוך כך חייב הרוב, חייבת המדינה - כל מדינה דמוקרטית - לכבד את זכויותיהם ולהגן עליהן. זוהי חובתן של כל רשויות השלטון. ובמערך האיזונים והבלמים - שאף הוא מעקרונותיה החיוניים של הדמוקרטיה - מסור התפקיד להבטיח את מימושן של הזכויות הלכה למעשה למערכת בתי המשפט, ובראשה לבית המשפט העליון".
ובשיא המתח נדלקו האורות, הפסקה
בהפסקה חיסלתי בעצבים שני פופקורן גדול, הרופאה כבר תראה לי מה זה. ובשלב הבא המסך עולה, אני וזוגתי יושבים מתוחים באולם והשופטים מקריאים את ההחלטה
וכך מקריאה הנשיאה
זכויות אדם ככל שידוע לכולנו הן דבר יחסי, וכל עוד לא הכירו התושבים בזכויות של בעלי הקרקע, לא היה מקום כלל להזכיר כי גם לתושבים יש זכויות, וכל עוד בעלי הקרקע היו במיעוט, והדיירים בתמיכת המדינה היו הרוב, ודאי שלא היה מקום לדון בזכויות התושבים אך משהסכימו המדינה והתושבים שהם חייבים לפנות ולהשיב הקרקע לבעליה הם בעצם מודים בטעותם, ואפילו הם בעצמם כבר לא תומכים בעמדה הקודמת שלהם, וזו בדיוק הנקודה שבה נפתרה להלכה (ועדיין לא למעשה) הפגיעה בזכויות העותרים ואנו מחויבים לכן לאזן ולפתוח צוהר גם לזכויותיהם של התושבים.
אין לבית המשפט כל עניין שהתושבים יאבדו את קורת הגג שלהם, אין לשלול זכויות אדם גם מאנשים שחטאו, ובכלל לא ברור אם התושבים הם אלה שחטאו או אלה שהביאו אותם לשם חטאו, או כמה מהם חטאו, וזה בכלל לא משנה, לאחר שהתהפך הדיסקט וכולם מוכנים ומתגייסים על-מנת לתקן. כאמור אין לבית המשפט כל עניין שהתושבים יאבדו את קורת הגג שלהם, נהפוך הוא, בית המשפט יהיה שומר הסף שלהם על-מנת שלא ייפגעו, אפילו לא ליום אחד ואף לא לשעה אחת במסגרת התהליך, יש להם ילדים, יש שם נשים בהריון, כגורם המוביל בזכויות אדם אנו, שופטי בית המשפט עליון, ולא רק אנחנו אלא כל אדם, מצווים למזער את תופעות הלוואי של הפינוי הזה אשר כרוך בכאב רב לתושבים, בני משפחותיהם, לאזרחים רבים במדינה, כולל לנו השופטים, לעובדי בית המשפט ובתי המשפט, כאיש אחד, מהמסד עד הטפחות.
אנו כבר אמרנו שזכויות יסוד יש לכולם לאחמד, פטמה, אריאל ויהודית, עם כיפה או בלי כיפה עם כאפיה או בלי, ומתפקידנו לאזן ולהבטיח זכויות, לאזן ולהבטיח זכויות. והכל בעולם דינאמי בו אנו חייבים להיות מאוד ערניים למציאות המשתנה.
לאחר שהמדינה והתושבים הכירו בטעותם והביעו רצונם לתקנה לאלתר, ולאחר שמדינה והתושבים הכירו בפועל בזכויות העותרים, בעלי הקרקע, אנו קוראים למדינה להבטיח את זכות היסוד של התושבים לקורת גג שהוכרה במגילת זכויות האדם של האו"ם ואף קיבלה ביטוי ממשי ומוחשי בחקיקה במסגרת תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, אנו מודיעים לתושבים כי אם תקופח זכותם לקורת גג בתהליך אנו נתכנס בטווחי זמן מינימליים על-מנת להקשיב לתושבים ולנסות לפתור ולגשר, איננו מבטיחים להצליח אך אנו מבטיחים לנסות. וכפי שכולם ראו, את מה שאנו מבקשים הרשויות מכבדות לפחות בסופו של דבר.
אנו מצפים מהמדינה ומהתושבים שלא יפרו את האמון שאנו נוטעים בהם, לא ייכנסו לתרדמת חורף, לא ימסמסו את התהליך ולא יתבצרו על שטויות תוך יצירת סיכון מיותר לזכויות הבעלים. אנו מצווים על המדינה להגיש דיווח סטטוס שבועי בכל יום ה' לקראת סוף היום החתום על-ידי היועץ המשפטי לממשלה או אחד מהסגנים שלו, לפי דוגמת דיווח שתצורף להחלטה זו תוך 24 שעות, את הדוחות תפיץ המדינה לבית המשפט ולבאי-כוח הצדדים, והצדדים מוזמנים בזאת להתייחס לדברים על-מנת להקל על בית המשפט המאד עמוס לבצע פעולות מעקב הכרחיות על-מנת להבטיח את ניצול הזמן שהוקצב באורח מיטבי.
אנו מצווים על המדינה לתת לבאי-כוח הצדדים גישה מסודרת ומלווה לאזורי הבנייה עד שעה אחת ביום בתיאום משותף מראש, עם כל באי הכוח יחדיו, על-מנת לעמוד מקרוב על הסטטוס ועל הסיכויים לסיים את העבודה בזמן.
אנו מצפים שהמבקרים מכל הצדדים, שלא לנצל את הביקורים האלה על-מנת לשבש את המעבר או לעכב אותו.
אנו מודיעים באורח שאינו משתמע לשתי פנים שאם נזהה מכשולים מלאכותיים בתהליך ניאלץ להפוך שוב את הגלגל על-מנת להבטיח את זכויות הבעלים, ואנחנו כבר הוכחנו נחישות, אם ניאלץ להוכיח אותה פעם נוספת, אין ספק שכך נעשה, אך אז ספק גדול אם נוכל לתת במדינה ובתושבים אמון נוסף בעתיד.
מתוך כל האמור לעיל, ומאחר שההכרה בזכויות הבעלים הפכה לעובדה קיימת, והשותפים להכרה הזו הם כולם, הפכנו דיסקט ועברנו לשלב של מרוץ נגד הזמן למימוש הפתרון – מאזן הנוחות שנטה עד כה באורח מובהק לטובת בעלי הקרקע, נוטה כעת דווקא לטובת קורת הגג של המתיישבים, ולכן אנו דוחים את תאריך מימוש הצווים בחודשיים, שבועיים יותר ממה שביקשה המדינה, וזאת כאות תודה לכל הצדדים על מאמציהם ועל-מנת להגדיל את הסיכוי שלא נזדקק לארכה נוספת.
אנו מצפים מהמדינה שתמצא דרך הומניטרית לפצות את בעלי הקרקע על האיחור בהשבת רכושם אם לא ישירות אזי באמצעות תרומת ציוד רפואי או מזון לגורמים הומניטריים הזקוקים להם ברשות הפלשתינית.
סופרמן רב-אלוף, ומד מחיאות הכפים שהתפוצץ
המסך יורד, האורות באולם נדלקים, הקהל נעמד על רגליו ומריע, מד מחיאות הכפיים, מגיע ל-100% כאשר סופרמן עולה לבמה (בקהל כבר מלחשים בבדיחות של
כבוד שהוא רב אלוף לפחות בגלל הזקן הכיפה והדרגות), וכאשר השופטים עולים וקדים לקהל נשבר מד מחיאות הכפים, מתפוצץ, לרסיסים, בדרך החוצה עמדו לי דמעות בעיניים וראיתי שאני לא בודד עם הלחלוחית הזו, ואשתי עם עיניים אדומות אומרת לי "אמרתי לך שבית המשפט הוא אחלה, תראה איך שמר על הזכויות של כולם, אפילו על הזכויות של אחיך מעמונה שהוא קצת מוזר, לא עובד, רק לומד תורה, חי על גבעות יו"ש ומתפרנס מהתפילות ומהכבשים שלו". חיפשתי פינה להתבייש בה אבל התיאטרון היה עגול.
אני אוהב עכשיו את בית המשפט אבל את אחי אני אוהב יותר
עכשיו אני אוהב גם בית המשפט, לא רק את אחי, את אחי אני כמובן אוהב יותר, הוא אח שלי, אז מה אם הוא גר בעמונה ומגדל כבשים? ולגבי בית המשפט פשוט טעיתי, הייתי שבוי בקונספציה שגויה, פשוט לא ידעתי שבית המשפט הוא כל כך חכם, צודק ואנושי לכול כול כול כולם.
