א. ספר חדש
"אוטובוס הזמן" הוא ספרו השלושה-עשר של יעקב ברזילי, ידידי, שיופיע בקרוב.
אני אוהב את שיריו של יעקב. חלקם מספרים את חוויותיו בשואה. שיריו טבולים בהומור, שעוזר לעכל את המסרים הקשים מחד-גיסא, ומעבירים את ביקורתו הקשה מאידך-גיסא.
ב. ראש-חץ
הכניעה המבישה של ממשלות ישראל לתכתיבי אובמה-קרי להגביל את הבנייה היהודית ביהודה, בשומרון ובירושלים הוכחה כמיקח-טעות. אובמה וקרי רוצים רק את רעתנו, ויעשו הכל (למרות הסיוע הביטחוני הנדיב) כדי לחסל את המדינה ולטפח את אויביה. מתנת פרידה לצמד הארור צריכה להיות החלטה על בנייה נרחבת, שתבוצע. זו תהיה תשובה הולמת למארב הנאלח, שהכין לנו הצמד האווילי במועצת הביטחון, ותגובה מתאימה לכל העולזים - בארץ ובעולם - על הצלחת הצמד. כפי שאמר פעם
דוד בן-גוריון, לא חשוב מה יגידו באו"ם (שמום), אלא מה שיעשו היהודים.
אובמה חושב עתה על מורשתו. לדאבוננו, הצביעו עבורו המוני יהודים אמריקניים בשתי מערכות הבחירות. הם קיבלו הדגמה מצוינת עד כמה טעו. הנשיא הנבחר
דונלד טראמפ ימחק את מרבית מורשתו של אובמה, שהזיקה לארצות-הברית, לעולם החופשי ולנו. אנחנו צריכים לתמרן את אובמה למצב, שנמצא בו ג'ימי קארטר, המשמש ראש-חץ של האנטישמים בעולם.
ג. מארבים
פחות משלושה שבועות, בערך, נותר לאובמה להתעלל במדינת ישראל, ולהגיע לסיפוקו ברדיפת יהודים.
אם איני טועה, דווקא התערבותו של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ מגבירה את טינתו היסודית נגדנו, ואובמה מכין לנו עוד מארבים נבזיים ברוח האנטישמית, הטובה עליו ועל ג׳ון קרי.
שלושה שבועות הנם הרבה זמן לחולל נזקים, והחוקה נותנת לנשיא עוצמה אדירה לעשות הרבה דברים כרצונו. טראמפ ואנשיו יצטרכו לשקם הרבה ביחסי החוץ של ארצות-הברית ולסלק המון שטויות, שנצברו בימי אובמה. בנוסף, יהיה עליהם לנקות את הממשל מגורמים עוינים, שהחדירו אובמה ואנשיו לכל שדרות הממשל, כולל הממסד הביטחוני.
איננו יחידים. אובמה נהג לנצל בציניות את הסמכויות, שהעניקה החוקה לנשיא, ולמרות פטפוטיו הרמים על דמוקרטיה, כפה את רצונו על ארצו. כעת, בשבועות האחרונים לכהונתו, הוא מדגים מה יחסו לסדר, להגינות ולמשטר תקין כשהוא מנחית חדשים לבקרים חידושים - כמו מחיקת מאגרי נתונים. מקווה, שכשידונו במורשתו, לא ייוותר ממנה הרבה, אך יזכרו גם את השתוללותו חסרת-הרסן בתום כהונתו.
ד. "לבטל את המינוי"
"מינויו של תא"ל אלמוז לתפקיד ראש אכ"א לוקה בחוסר סבירות קיצונית" - כותבת "התנועה למדינה יהודית" (באמצעות עו"ד
זיו מאור) לשר הביטחון ןלרמטכ"ל - ומבקשת מהם לבטל את ההחלטה על מינויו, ולהודיע על ביטול ההחלטה. ולא, תשקול התנועה פנייה לערכאות על-מנת לסכל את המינוי.
בפניית התנועה נכתב, כי במסגרת תפקידו כדובר צה"ל, התנהל תא"ל אלמוז בחוסר מקצועיות, ובאופן שיש בו כדי להתסיס ולפגוע בחלקים גדולים בחברה הישראלית, זאת מתוך סדר-יום פוליטי קיצוני.
עו"ד מאור מזכיר במכתבו את הודעת דובר צה"ל לאחר אירוע הירי שבו היה מעורב החייל אלאור אזריה; את התבטאויותיו הקשות של תא"ל אלמוז על רבנים במסגרת נושאים הקשורים לפעילות אכ"א; וכתבה בידיעות אחרונות ב-5 באוגוסט 2016, שבה הכפישו חיילים, שקיבלו היתר מדובר צה"ל להתראיין, את הרב הראשי לצה"ל ורבנים אחרים.
על כך כתב עו"ד זיו מאור: "אין מנוס מן המסקנה שלפי תפיסתו של תא"ל אלמוז, הדרגות שעל כתפיהם של קצינים בכירים בתפקידים רבניים, שוות פחות מאלה שעל כתפי קצינים אחרים. ושוב: אם זו עמדתו של דובר צה"ל, המובעת באופן פומבי, הרי שזוהי עמדתו של צה"ל".
בתנועה למדינה יהודית, הוסיפו לאחר משלוח ההודעה: "הדרך שהתווה הרב גורן ובה הלכו מאות אלפי חיילים שומרי מצוות מאז הקמת צה"ל, ננטשה בחודשים האחרונים בעקבות התבטאויות של קצינים בכירים בצה"ל, ותא"ל
מוטי אלמוז בתוכם. חיילים טובים יודעים לנווט גם בשבילים מטושטשים ואין מקום לחשש לירידה בגיוס של החיילים הדתיים, אבל את הדרך צריך לסלול מחדש, לפני שהקצינים הבכירים יילכו לאיבוד. קידומו של אלמוז, קצין כושל מבחינה מקצועית שהשתמש בתפקידיו כקרדום לחפור בו בורות פוליטיים, הוא סטירה בפניה של המדינה היהודית, והתנועה למדינה יהודית תילחם במינוי עד לביטולו".
ה. חבל על דאבדין
אמוץ איננו. בתחילת שנות השישים לחייו, הגיע לסוף דרכו כשמטה לחמו, משק חקלאי שטיפח במו ידיו בערבה, נשבר, ולא הצליח לקיימו.
החקלאות הייתה עבור אמוץ יותר מפרנסה. הייתה תכלית קיומו. "לא היו לו עיניים גדולות", כתבה בהספדה גיסתו, "תמיד הסתפק במועט ... כל שרצה הוא לעבד את משקו ולחיות בכבוד עם משפחתו ועם נכדיו, לתת לעזור ולכתוב שירים. חלומו היה לעבד את האדמה ולהתפרנס".
הלב בוכה, והעין דומעת על אמוץ. סיפרו לי שאינו החקלאי הראשון, שבחר לשים קץ למסע ייסוריו.
אמוץ היה אדם יקר, שהמשבר בחקלאות שבר אותו. חבל על דאבדין דלא משתכחין.
