מעיון בעדותו של ראש השב"כ, מר עמוס מנור ז"ל, בפני ועדת החקירה הממלכתית, ניתן ללמוד כי היא ניתנה לבקשתו בדלתיים סגורות. בו בזמן הייתה הכחשה גורפת למעורבות שירותי הביטחון בפרשת חטיפת ילדי עולי תימן. נשאלת שאֵלה: אם הייתה הכחשה גורפת למעורבות השב"כ, מדוע היה צריך לבקש לשמוע אותה בדלתיים סגורות, ולמחוקאת השמות בעדוּת גופה? גם חברי ועדת החקירה התנצלו על שהם נאלצים לשאול את ראש השב"כ, והוא לא נראה כמי שנתוּן תחת חקירה. ובכלל, מי שהתנסה בחקירת עדים, יכול היה להבין שאין זו חקירה אמיתית.
ראש השב"כ אף נשאל על-ידי חברי הוועדה אם ידוע לו על "המשתיק הראשי של השב"כ" שאיים על אביגדור פאר, שהיה סגן מנהל המחלקה לטיפול בעולה במשרד הסעד, שלא יבוא להעיד בוועדת החקירה. ככל הנראה הם מתכוונים לעמי חובב. יו"ר ועדת החקירה הממלכתית אף הגיש על כך תלונה במשטרה, אך עד היום איש אינו יודע מה עלה בחקירה זו. תשובת ראש השב"כ היתה, שהוא לא מכיר שם כזה ואין לו כל מושג בעניין. כך שואלים, כך חוקרים אצלנו.לשם השוואה, כל מי שראה איך הסנאט בארה"ב חוקר את ראשֵי ה-FBI וה-CIA, מבין שעדותו של ראש השב"כ לא הייתה חקירה של ממש.
כאשר נשאל ראש השב"כ עמוס מנורע"יחברי הוועדה בִּדבר רשימות מחשב עם שמות של הילדים שנחטפו, פטר אותם ראש השב"כ בתשובה סתמית, כי אז לא היו מחשבים, "ובכספת שירשתי לא היו רשימות של ילדים תימנים". כך הוא אמר. ואני שואל אתכם: האם זו חקירת שתי וערב עם הצלבות מידע?
כאשר חברי הוועדה מעמתים את ראש השב"כ עמוס מנור עם הידיעה בעיתון"
העולם הזה" של
אורי אבנרי על הרב ד"ריששכר דבברגמן, נשיא הפועל המזרחי בארה"ב, שנתפס עם מאות אלפי דולרים בתוך מזוודה, ושהוא אישר שזה התקבל ממכירת ילדים חטופים - מה השיב ראש השב"כ? ראשית, שפרסום הכתבה לא היה בתקופתו, כי הוא פרש בשנת 1964. ושנית, אם דבר כזה היה מגיע לבן גוריון, הוא לא היה יושב בשקט. ואני שואל: האומנם מי שנתן את ההוראה לא היה יושב בשקט? משם המשיך ראש השב"כלגלגל את סיפור ה'מריחה'.
