בצהרי השבת האחרונה הלכתי עם אשתי וחברים לראות את הסרט הישראלי המדובר "חטאים".
להפתעתי ולתדהמתי האולם היה מלא עד אפס מקום, כולל שורה ראשונה.
מצפייה קודמת בטלוויזיה הבנתי, בטעות כמובן, כי מדובר בדרמה בין שני אחיות. אך מסתבר כי מדובר על סיפור שתחילתו בשואה וסופו במפגש על השואה. בין לבין אנו לומדים על חייהן של שני אחיות הקשורות אחת לשנייה אך עוסקות במקצועות שונים לחלוטין. מוזיקה קלסית ועיתונות שוליים.
באורח מקרי האחיות נחשפות לעברו של אביהן בתקופת השואה. הזמרת מנסה להבינו והעיתונאית רואה בו סוג של נוכל, כמו יתר הדמויות שהיא מתארת בכתבותיה בעתון תחת שמות שונים. לאחר רצף אירועים שאמור להיות בלשי ומותח (והוא לא) מתברר עברו של האב לשביעות רצונן של האחיות וכנראה של מירב הצופים.
במהלך הסרט הבמאי, כנראה מסיבות אישיות, "סוגר חשבון" עם אקדמיה למוזיקה, או אקדמיות בכלל, שמנפות משורותיהן, דווקא את התלמידים המצליחים, שבועון ידוע מאוד מהעבר שבעמוד שער אחד היו כותרות שמאלניות קיצוניות ביותר ובשער האחורי היו צילומי עירום קיצוניים. באמצעות אחת האחיות (העיתונאית) הוא תוקף, בלשון רפה, את מכחישי השואה.
לדמויות אין עומק. סיפורו, המזעזע לכאורה, של האב על חייו בשואה נשמע כמו קריאת מאמר משמים. על אשתו החולה איננו יודעים דבר. האחות העיתונאית שבאלימות מילולית מנסה לעזור לכל דחויי העולם היא תעלומה בשבילנו ורק במקרה נודע לנו כי כל התוקפנות שלה נובעת מקנאה באחותה, הסיבה מאוד מאוד נדושה ובלתי משכנעת. המוסיקאי הפולני-גרמני ואמו הם הקטליזטור של הסיפור ומעבירים את הגיבורות ממקום למקום.
היחידה שהרשימה אותי במשחקה היא ג'וי ריגר, האחות המזמרת, שהפנימה את תפקידה באורח מר.
בסך הכול מדובר במלודרמה רגשנית שבהוליווד ובאירופה לא הייתה עולה לאקרנים אך בישראל היא נחשבת להצלחה.
