שפת השירה בועטת, אין בה חמלה. יש בה כאב כה גדול, והמילים לא יכולות לרפא לדוברת את נפשה. הנפש המיוסרת שלה סובלת שנים רבות. האם האהבה מתורגמת לכאב? האם בשביל לאהוב באמת צריך להתענות עד כאב ולסבול? ולמה היא צריכה לחוות סבל מייסר כדי להתאהב? "אַךְ יֵשׁ תּוֹר לְאַהֲבָה/וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁעוֹקְפִים"(עמ' 58). האהבה הלא מושגת מתעתעת בשבילי הספר, כשתמרורי האזהרה מציינים עובדות בשטח: "בַּעֲרֹב יָמַי לָקַחְתִּי לִי נַעַר צָעִיר לְמִשְׁכָּב/שֶׁיְּחַמֵּם יְצוּעִי שֶׁיֹּאהַב כְּדָוִד" (עמ' 66).
כשאין אהבה תחושת הניכור מביאה עמה את הקרירות של החיים. "בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת/אוֹמֶרֶת לְךָ שֶׁיֵּשׁ לִי הֶתְקֵף חֲרָדָה" (עמ' 67). התקף חרדה בא כתוצאה מכאוס בתוך הנשמה. כשיירגע הכאוס תיעטף הדוברת בעמודי אור יציבים שישקיטו את בלבול המילים, שיגרשו מתוכה. "מְאֻחָר יוֹתֵר הֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי יַלְדָּה שַׁכּוּלָה" (עמ'83). הכמיהה לאהבת אם, שתערסל, תחבק ותכיל, חסרה אותה. הבת שחשה תלישות בילדותה הפכה לאם צבעונית העושה את שלבה חפץ כשפורצת היצירה מתוכה. היא לוע געשי. היא יוצרת את חייה מחדש בשיר, בסיפור, בציור, בתפירה אמנותית חיה מחדש את יצירותיה דרכה ומתאהבת בעשייתה. "שׁוֹקֶלֶת חֲטָאֵי אִמָּהוּתִי/מוֹדֶדֶת אֶת הַכְּאֵב" (עמ' 85). ובשיר אחר באה ההכרה, כי החיים לימדו את אמה לשרוד וכל חייה למרות שהקימה משפחה היא שורדת, כי זה צו החיים שלה לשרוד בכל מחיר. "מוּזִיקַת הַחַיִּים הַטְּהוֹרָה, הָאוֹפְּטִימִיּוּת הַמְּנַצַּחַת, הָאֱמֶת הָרוֹתַחַת (עמ' 89).
המוטיב השלישי עוסק בבחירות. מה הדוברת הייתה רוצה לבחור לעצמה, לו ניתנה לה הבחירה האם הייתה בוחרת אימא אחרת? "אָמַרְתִּי לוֹ שׁוֹאָה מוּאָה דוּז פּוּאָה/רַק הַשִּׁירָה מְשַׁחְרֶרֶת" (עמ'90). אחד השירים היפים והעוצמתיים בספר הזה, זה השיר בעמ' 90 המבטא פיוס והשלמה עם מצב נתון. ניצולת שואה גידלה אותה ומזונה היה "רעל מכונות" (עמ' 91). מילים קשות שבאות בחשבון עם השואה, עם אימא שבגרה בבת אחת אל שואה שכילתה את משפחתה והצטרכה ללמוד לבד איך לחיות. לשרוד זה לא מספיק. צריך לדעת לחיות וכשלא יודעים לחיות כוח השכחה מנתק ותולש את החיים בעבר ואת החיים בהווה.
בשיר אחר אומרת הדוברת, הדברים לא יבואו על תיקונם, כי הנשמה פצועה מהילדות ומהבגרות אך הלב מבקש לרפא את הנשמה "וְקַו שָׁבוּר יַעֲבֹר בֵּינֵיהֶם/לְצַיֵּן אֶת הַגָּמוּר" (עמ' 92). דברים שבשגרה בין אם לבת הולידו סיטואציות שנשכחו ורק המספרים החדות הן אלה שהזכירו את התספורת של האח אליעזר והדם הקרוש על פניו. גזרת קצוות השיער של הדוברת טלטלו את האם בין עבר להווה. ולא קלים המעברים האלה לגלות י-הילדה- הפכה להיות אימא, כשלא ממש הייתה לה ילדות יציבה מאימא שלה. "שֵׂעָר גָּדֵל, מָה אַתְּ בּוֹכָה עַל קְצָווֹת אָז גָּזַרְתִּי לָךְ בְּטָעוּת" (עמ' 94). ובשיר אחר "כַּמָּה אַתְּ אוֹכֶלֶת/כָּל הַזְּמַן עַל יַד הַמְּקָרֵר, זוֹ לֹא חֲנוּת מַכֹּלֶת, הַשַּׁמֶּנֶת לְאוֹרְחִים/כָּכָה זֶה אַתְּ לֹא מְבִינָה בְּזָרִים" (עמ' 95).
מוטיב הבחירות שמתפתח בספר השירים הזה, המהווה מסמך נדיר ליחסי הורים וילדים שהם דור שני לניצולי שואה, מגלה את הטלטלות ואת מאבקי הקיום של הורים דור ראשון שחוו את זוועות השואה ולא ידעו איך לאסוף את עצמם וברוא לעצמם עולם טוב יותר. נכון הם הקימו משפחות, אך כדי להיות הורים, הם היו צריכים להיות קודם ילדים והילדות נלקחה מהם במלקחיים של האימה (מתוך שיר שלי שכתבתי על אבי, שהיה ניצול שואה). אנחנו כדור שני, לא יכולים להבין את הזוועות שהתרחשו שם.
אני לא ערכתי מסע שורשים כדי להבין את תלאות הוריי, אך ילדיי דור שלישי סגרו להוריי את המעגל הזה שקעקע להם את הנשמה עם מספרים כחולים שלא יורדים באף סבון. אני יכולה להבין את הלך הרוח של הדוברת בשיריה, אומנם יש בספר מעין חשבון נוקב עם אימא שלא ידעה לתת או להגיד "אני אוהבת אותך", או שלא ידעה לפרש את היופי המתפרץ של בתה וקראה לה "זונה". המרחק בין הכינוי לבין הטוהר הנפשי של הבת כל כך עצום, שלו היו לאימא כלי הבעה אחרים ודאי לא הייתה משתמשת בהם. כי מה שמציל את הבת לשרוד בעולמה של האם, היא הכתיבה. זו מרפאה לה את הנפש ומשחררת אותה מחסימות רגשיות שהאימא יצרה בתוכה.
זה ספר המאכלס בתוכו סיפור חיים לא פשוט בין הורים וילדים. הורים שסחבו על כתפיהם את מצוקת עברם, הגיהינום שהיו על סף פתחו וגם הסף היה יותר מידי על-מנת לשאת אותו על מצפונם. הספר הזה יכול לסייע ככלי טיפולי למטפלים בהבעה ויצירה המטפלים בהורים וילדים דור ראשון ושני לניצולי שואה. הספר מיועד לאוהבי המילה הכתובה, שכן רונית בכר שחר, שאני מכירה היא "נרקומנית של מילים", תמיד כותבת, מוציאה מתוכה את הרעלים שהטביעו בה החיים ויוצרת בתוכה עולם מפויס, מקבל ואוהב את החיים. ספר שתענוג להסתובב בין שבילי השירים ולאמץ אל לבנו ועינינו ציורים לשוניים חגיגה ללב ולנשמה.
