כבול נמצאת בגליל התחתון המערבי. היא הייתה ישראלית / יהודית מהמאה ה-12 לפנה"ס עד הרבע השני של המאה ה-7 לס'. כמו-כן היה ניסיון מחודש של יהודים, ממגורשי ספרד, להתיישב בכבול במאה ה-16. לא ידוע עד מתי התקיימה קהילה יהודית בכפר. כנראה שהיו יהודים בכאבול עד 1840.
לשם כאבול ניתנו מספר פירושים, אך הפירוש הסביר ביותר הוא אדמה פוריה. כאבול שוכנת על גבול עמק זבולון והאזור ידוע באדמתו הבוצית.
תקופת ההתנחלות הישראלית (מאות 13 - 12 לפנה"ס) - כאבול נכללה בנחלת שבט אשר (יהושע י"ט, 27) "ויצא הגורל החמישי למטה בני אשר למשפחותיהם: ויהי גבולם...צפונה בית העמק ונעיאל ויצא אל כבול משמאל". יוחנן אהרוני זיהה את כבול עם כאבול הערבית הנמצאת צפונית- מערבית לבקעת נטופה. צבי גל זיהה את כבול עם חורבת ראש זית. האתר היה מיושב מהמאה ה- 12 לפנה"ס. באתר לא היו מקורות מים והתושבים התבססו על בורות לאגירת מים. היישוב הערבי כבול נמצא 1.5 ק"מ דרומית לחורבת ראש זית.
תקופת הבית הראשון (1000 - 587 לפנה"ס) - כאבול הייתה ישראלית עדיין במאה ה- 10 לפנה"ס. בספר מלכים א', ט', 10 - 13 נכתב שהיא הועברה לידי חירם מלך צור ע"י שלמה המלך בתמורה לארזי הלבנון לשם בניית בית המקדש. "ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים את בית יהוה ואת בית המלך, חירם מלך צור נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים וזהב, אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל".
יוחנן אהרוני מביא גירסה קצת שונה להעברת 20 הערים. לדעת אהרוני, נאלץ שלמה לוותר על הערים בשל המאזן המסחרי השלילי עם צור. לדעת אהרוני מדובר היה"בבליעת גלולה מרה לישראל". כבול הפכה לקו הגבול בין ישראל לחוף הפיניקי וגבול זה היה בתוקף בימי בית שני על-פי עדותו של יוספוס פלביוס בספרו "מלחמות ג', ג', א. (יוחנן אהרוני ארץ ישראל בתקופת המקרא, 1962, עמ'260 - 261). העברת הערים התרחשה בשנות ה-960 לפנה"ס.
הארכיאולוג צבי גל ערך חפירות באזור בין השנים 1883/4 ו-1992 - 1988 (מימצאי החפירות פורסמו ע"י רשות העתיקות). הוא הגיע למסקנה שכאבול המקראית הייתה ממוקמת בחורבת ראש זית. כבול היה כפר קטן בנחלת אשר. נמצאו מימצאים מהמחצית הראשונה של המאה ה-10 לפנה"ס. בשלב מסוים, במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס, השתלטו הפניקים על חבל ארץ שהמקרא קורא לו כּאבוּל, אשר היה, ככל הנראה, חלק מעמק עכו - בסביבות הכפר כאבול של היום. על גבעה החולשת על עמק עכו, בתחום הכפר כבול המקראי, הם בנו מצודה פיניקית, ששימשה מרכז שלטוני. הפקידים הפיניקים גבו מיסים מהאוכלוסייה המקומית. המיסים שולמו בתוצרת חקלאית. ואוחסנו במחסני אגירה שנתגלו במצודה. במצודה התגלו עשרות קנקני אגירה שרופים. המצודה הפניקית נשרפה בשלהי המאה ה- 10 או בראשית המאה ה-9 לפסה"נ. לדעת גל חורבן המצודה קשור בחיסול השליטה הפיניקית באזור. ייתכן שהישראלים גירשו את הפיניקים והתיישבו מחדש במקום. סביר להניח שהכיבוש מחדש ארע תחת שלטון ממלכת ישראל הצפונית, לאחר שהתפלגה ממלכת ישראל של דוד ושלמה בימי רחבעם.
באתר של הכפר התגלה בית בד גדול ובו 3 מתקנים לסחיטת שמן. החוקרים סבורים שתושבי הכפר התפרנסו מייצור שמן זית., הכפר הישראלי כבול נהרס בשרֵיפה, במאה ה-8 לפסה"נ. חורבנם של כפרים ישראלים באזור, נוסף על כבול, שהתגלה בהרבה אתרים בגליל שתאריכם המאה ה-8 לפסה"נ, הביאו ארכאולוגים לייחסם למסעו של תִגלת פִּלאסר השלישי, מלך אשור, לאזור, ב-732 לפנה"ס.
לדעת גל, המצודה מוכיחה שקיים גרעין היסטורי בסיפור המקראי. האתר מזוהה עם כּאבוּל המקראית, מהמאה ה-10 לפסה"נ, והממצאים בשטח, הבנייה וכלי החרס, מאשרים זאת. כתוצאה ממסעות הכיבוש האשוריים, הפך הגליל לאזור דל אוכלוסין וחלק ניכר מיישוביו נהרסו.
תקופת הבית השני (538 לפנה"ס - 70 לס') - מצב דברים זה נמשך עד הכיבוש הפרסי. בעקבות הצהרת כורש (538 לפנה"ס) החלו גולי בבל לחזור לארץ ומשלהי המאה ה-6 ובמשך המאה ה-5 החלה תתיישבות יהודית מחודשת בגליל.
כאבול הייתה עיר יהודית גדולה ומשגשגת, בתקופת הבית השני ונודעה בעשיריה. כאבול הייתה העיר היהודית הראשונה שנכבשה בתקופת המרד הגדול (66 - 70 לס'). הנציב הרומי בסוריה קסטיוס גאלוס ניסה לדכא את המרד בעצמו. הוא יצא דרומה לעבר הגליל וגייס מתנדבים מקרב האוכלוסייה ההלניסטית. על-פי יוספוס פלביוס, למרות שהעיר הייתה מבוצרת, יהודי העיר נטשוה וברחו אל ההרים, כאשר הגיעה הידיעה על התקרבות הצבא הרומי לעיר. התושבים השאירו את כל רכושם, והרומיים לקחו את הכל כשלל מלחמה ושרפו את העיר.
התקופה הרומית (70 לס'- 324) והביזאנטית (324 - 640) - כאבול הוקמה מחדש והמשיכה להתקיים בתקופת המשנה והתלמוד, כלומר, לאורך התקופה הרומית- ביזאנטית. העיר נחשבה לעיר העשירה ביותר בגליל. לאחר חורבן הבית התיישבו בעיר בני משפחת הכהונה שכניה. על-פי התלמוד הבבלי לא ידעו תושבי העיר עברית. הדבר נתגלה בעת ביקורו של רבי חנניא בן גמליאל. שפת הדיבור בכבול הייתה ארמית שהייתה השפה הבינלאומית בכל האזור באותם ימים.
כנראה שכאבול חרבה בשלהי השלטון הביזאנטי. באותם ימים ערכו הנוצרים טבח ביהודי הגליל על עזרתם לפרסים בכיבוש הארץ מידי הביזאנטים בין 614 - 628. יהודי הגליל, שסבלו מחקיקה אנטי- יהודית ומרדיפות דתיות הקימו צבא של 20,000 לעזרת הפרסים. תחילה כבשו הפרסים את הארץ, אך ב-628 כברו עליהם הביזאנטים והחזירו לעצמם את השליטה בארץ.
תחת הכיבוש הערבי- מוסלמי (640 - 1099) - הגיאוגרף הערבי אלמקדסי ביקר במקום בתקופה הערבית ומצא עיירה קטנה שתושביה עסקו בגידול קני סוכר לתעשיית הסוכר וצמחי אינדיגו לצביעת בגדים. הוא לא ציין את מוצאם האתני- דתי.
תחת הכיבוש הצלבני (1099 - 1260) - ב-1173 ביקר בכבול תייר מוסלמי והזכיר בספרו רק קברים יהודיים. הוא לא מסר כל מידע על האוכלוסייה ביישוב. ממקורות שונים ידוע שהגליל המערבי היה מיושב באוכלוסייה נוצרית או מנוצרת.
תחת הכיבוש הממלוכי (1260 -.1.17) - אין מידע.
תחת הכיבוש העות'מאני .1.17 - 1918) - בראשית המאה ה-16 התיישבו יהודים בכאבול. סביר להניח שהיו אלה יהודים ממגורשי ספרד ופורטוגל. במאה ה-16 וה-17 הגיעו לארץ יהודים ממגורשי ספרד והתיישבו במספר יישובים בגליל: בכפר יאסיף, שפרעם, כורזים, כפר מנחם, בית צידה, צפת וטבריה.
על-פי מיפקד האוכלוסין העות'מאני מ-1533 חיו בכפר 5 משפחות יהודיות ו-7 מוסלמיות. על-פי נתוני המיפקד של 1555/6 גדל מספר היהודים בכאבול ל-15 משפחות יהודיות. כמו-כן, היו בכפר 10 משפחות מוסלמיות ו-15 רווקים לא יהודים.
במאה ה-17 חלה הידרדרות במצב הביטחוני והכלכלי בגליל ומספר תושבי כאבול הצטמצם וכנראה שהמקום נינטש כליל. רבי יוסף סופר ביקר בכאבול ב-1762, ומצא עיר חרבה. במאות ה-18 וה-19 ביקרו תיירים יהודים בקברים הנטושים של כבול היהודית.
בכאבול התגלתה מצבה משנת 1826 של יהודי בשם אזרעי ועליה כתוב: "הצור תמים פועלו, כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא". המצבה מעידה על מציאותם של יהודים ביישוב, אבל אין לדעת מתי. כנראה שיהודים חזרו להתיישב בכפר.
ידוע שיהודי הכפר יאסיף ברחו מהכפר לעכו בשל מרד הפלחים בגליל. המרד פרץ ב - 1834 והיה מלווה במעשי טבח ביהודים. יהודי כפר יאסיף ברחו, כנראה, ב-1840/1 אולי סופו של היישוב היהודי בכבול קשור אף הוא במרד הפלחים.
ויקטור גרין ביקר בכפר כאבול בסוף המאה ה-19. הוא מסר שתושביו, 400 במספר, הם מוסלמים.
תקופת המנדט הבריטי (1918 - 1948) - במיפקד האוכלוסין המנדטורי הראשון ב-1922 היו בכפר 365 תושבים. על-פי מיפקד שנערך ב-1931 ע"י ממשלת המנדט הבריטי, היו בכפר 457 תושבים ו-100 בתים. ב-1948 הגיע מספר התושבים ל-588.
ישראל
כאבול נכבשה ב-15 ביולי, 1948, במבצע "דקל" ע"י חטיבה 7. קרוב למחצית מתושבי הכפר עברו להתגורר בו מהכפרים מיעאר, דאמון, בירווה ורוויס שנהרסו במלחמת העצמאות. כתוצאה מהעברת התושבים מהכפרים הללו, גדלה אוכלוסיית הכפר ומנתה ב-1949, 1,251 נפשות. מאז נמצא הכפר בתהליך גידול מתמיד. ב-1973 חיו בכפר 3,260 תושבים שעיקר עיסוקם היה בחקלאות, ב-1987 עלה המספר ל-4,800. ב-2003 מנתה אוכלוסיית הכפר כ-8,000 נפש, והיא עלתה ל-10,000 ב-2007. כיום חיים בכפר 12,300.
