פסק הדין מכיל רק 13 מלים, אך הן מקפלות בתוכן את אחד הניצחונות הגדולים ביותר של עולי הר-הבית היהודים במאבקם כנגד ההגבלות שמטילה עליהן משטרת ישראל חדשים לבקרים: "עתירה זו הפכה תיאורטית, לאחר שעל-פי הודעות המדינה, כל המבוקש בעתירה התקיים". הא ותו לא.
עתירתו של פרופ' הלל וייס, שהוגשה על-ידי עו"ד אביעד ויסולי, כנגד ניסיון המשטרה להרחיקו ללא צו שיפוטי מהר-הבית, ולחייבו לחתום על התחייבות משפילה כתנאי לחזרתו להר, הסתיימה בניצחון מוחץ: לא זו בלבד שפרופ' וייס חזר להר-הבית מבלי לחתום על כל התחייבות, וכך למעשה בוטלו כל כתבי ההתחייבויות לעולי הר-הבית, אלא המשטרה נאלצה גם לוותר בבג"ץ על האמצעי החלופי שהיא ניסתה להטיל על העולים שנעצרו בגין תפילה בהר-הבית - שיחת אזהרה עם קצין בכיר.
המאבק של עולי הר-הבית כנגד ההגבלות המינהליות שהמשטרה ניסתה להטיל עליהם, ללא אישור משפטי, נחל הצלחה מלאה. נראה כי המשטרה נחלה כאן את התבוסה המובהקת ביותר שלה מול עולי הר-הבית בבג"ץ מזה למעלה מ-35 שנה, אם לא יותר מכך.
פרופ' וייס לא רק קיבל את כל מה שביקש, אלא עתירתו גם פורצת את הדרך לכל יהודי המבקש לבטל את המדיניות המפלה גזענית של משטרת ישראל כנגד יהודים דתיים העולים להר-הבית.
העתירה הוגשה כעתירת "הביאס קורפוס" המיועדת, בדרך כלל, לביטול מעצר בלתי חוקי. עד היום 90% מהעתירות הללו הוגשו על-ידי תנועות שמאל קיצוניות בנוגע למעצר פלשתינים. זו הפעם הראשונה שעתירה מסוג זה מוגשת על-ידי פעיל הר-הבית בטענה כי הגבלת תנועה המוטלת עליו משמעה מעצר בלתי חוקי.
לעתירות מסוג "הביאס קורפוס" יש יתרונות רבים על עתירות רגילות: העותר אינו מחויב באגרה. העתירה נידונה במהירות רבה - בדרך כלל בתוך כמה ימים והסעד מופעל מיידית. עצם קבלת העתירה פותח את הדלת לכל אדם שהמשטרה ממאנת להתיר לו לעלות להר-הבית (ללא צו שיפוטי), להגיש עתירה דומה, ועניינו יידון בבית המשפט העליון בתוך ימים ספורים. 1:0.
כך אירע בעניינו של פרופ' וייס. המשטרה שנדרשה לתת תגובה מיידית, הודיעה מיידית כי היא מבטלת את הדרישה לחתימה על התחייבות, אך דרשה מפרופ' וייס לקיים שיחה עם קצין בכיר. פרופ' וייס טען כי גם דרישה זו מפלה ובלתי חוקית גם כן. בדיון בבית המשפט ביום 9.1.17 שאלו השופטים את נציגת המדינה האם הדרישה הזו עדיין בתוקף, והמדינה השיבה שלא. מעתה המשטרה לא תוכל לדרוש "שיחה עם קצין בכיר" כתנאי להתרת עליית יהודי להר-הבית. 2:0.
מעבר לכך, עו"ד ויסולי ניסה להרחיב את הדיון בבג"ץ לכל מסגרת האפליות הגזעניות של משטרת ישראל כנגד יהודים דתיים בהר-הבית, כגון החובה להציג תעודת זהות ורישום הנכנסים. השופטים דחו את הניסיון באמירה כי יש צורך להגיש לשם כך עתירה חדשה. למעשה יכול עתה כל יהודי שביקשו ממנו תעודת זהות בכניסה להר-הבית להגיש עתירת הביאס קורפוס לבית המשפט העליון והיא תידון במהירות. 3:0.
השופטים דרשו מעו"ד ויסולי למחוק את העתירה, מאחר ש"השגתם את מה שבקשתם בעתירה" (כב' השופט נ' סולברג). עו"ד ויסולי סרב ודרש פסק דין. בפסק הדין שהוכתב על-ידי נשיאת בית המשפט העליון השופטת
מרים נאור בכעס רב, היא הורתה על מחיקת העתירה כי "כל המבוקש בעתירה התקיים", אך היא דחתה את הבקשה לחיוב המדינה בהוצאות העותר "לנוכח עמדתו של בא-כוח העותר שעמד על העתירה".
עו"ד ויסולי: "היה חשוב לי יותר לקבל פסק דין מפורש שאותו אוכל להציג בפני המשטרה ובתי המשפט כל אימת שהמשטרה תנסה להרחיק יהודי מהר-הבית ללא צו שיפוטי, מאשר למחוק את העתירה תמורת הוצאות."
עתירת פרופ' וייס ועו"ד ויסולי עומדת להיות יריית הפתיחה לגל תביעות ועתירות דומות, שידרשו שוויון זכויות מלא ליהודים בהר-הבית. כך מתכננים עולי הר-הבית לבטל את כל האפליות הגזעניות המוטלות על-ידי משטרת ישראל על יהודים, הן ביחס לזכות הכניסה והן בכל הנוגע לחופש התנועה בתוך הר-הבית. די היה לראות את הפנים הקודרות של נציגת הפרקליטות וממ"ר דוד ביציאתם מאולם המשפט כדי לעמוד על משמעות המהלך.
