אם זה נראה כמו שוחד...

על-מנת שהבוחר המצוי יקבע לעצמו אם איש ציבור קיבל שוחד הוא אינו נזקק לרמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי. כמו-כן אינו נזקק לרמת הוודאות לה נזקק היועץ המשפטי לממשלה והיא של "סיכוי סביר להרשעה". מהו סיכוי סביר? אצל היועץ הכושל הנוכחי זו כנראה ודאות מוחלטת. גם אני מעריך, לאור עברו של היוה"מ, שלא חשוב אילו ראיות חותכות יוצגו בפניו הוא לא יגיש כתב אישום נגד מי שקידם אותו לתפקיד. האדם הסביר צריך להסיק מסקנות הגיוניות מעובדות שהוכחו לפניו ואלו, כך אני טוען, מעלות יותר מחשד חמור שנתניהו קיבל שוחד ונתן תמורה וסיכן בשל כך אינטרסים חיוניים ביותר של ישראל. אלו אמירות חמורות ואבקש לפרט את נימוקיי. אין מי שאינו מודע לכך יודע שבבחירות 2012 לנשיאות ארצות הברית פעל נתניהו באופן גלוי לעימות עם ממשל אובמה, לכאורה ביחס לפצצה האירנית, ותוך העלאת הטענה שמדובר ברגע האחרון ולכן נבחר העיתוי הבעייתי. רבים השתכנעו אז שהתנהלות נתניהו נועדה לסייע למיט רומני לזכות בבחירות. באותן בחירות תמך שלדון אדלסון, בעליו של ישראל היום, במיט רומני בסכום של כ100 מיליון דולר על-פי הפרסומים. די היה בעובדות אלו על-מנת להביא אותי לכתוב בספטמבר 2012 - לפני הבחירות. "התומך העיקרי בבנימין נתניהו הוא המיליארדר שלדון אדלסון שהקים עיתון מיוחד (ישראל היום) לשירותו של ראש הממשלה. אדלסון הוא גם התומך הנלהב במועמד הרפובליקני מיט רומני והוא מעביר עשרות מיליוני דולרים, לפי הפרסום, לקרן הבחירות שלו או לגופים תומכים. הדעת נותנת שלאדלסון יש גם אינטרס אישי מובהק שרומני ייבחר. כמובן שאי-אפשר להוכיח טענות כאלו באופן ישיר אבל השכל הישר מלמד שאנשים אינם תורמים סתם סכומי עתק לטובת מישהו אם לא ייצא להם משהו מזה.

נזק חמור

רבים תהו על כך שאדלסון מקיים את עיתון ישראל היום שאין לו היגיון כלכלי ואיש אינו צופה שיחדל מלהפסיד אי-פעם. אני לא בטוח שהמניעים של אדלסון הם לגמרי אידיאולוגיים. נתניהו זקוק מאוד לאדלסון ולישראל היום, ומכאן שיהיה מוכן בוודאי לסייע לאינטרסים של ידידו בארצות הברית, ותמיכה במיט רומני אינה חייבת להיחשב כמחיר מוגזם. דרך ההשפעה על השלטון בישראל אדלסון רוכש מעמד גם בארצות הברית". כצפוי הוכח שטענת "הרגע האחרון" הייתה כוזבת והסכם הביניים עם אירן נחתם רק שנה לאחר הבחירות לנשיאות, שלא לדבר על ההסכם הסופי שנחתם שנתיים וחצי לאחריהן. לא הייתה סיבה לדחיפות ולעימות חזיתי עם נשיא ארצות הברית. לא הייתה כל הצדקה לשתף פעולה בספטמבר 2012 עם מסע הבחירות של רומני נגד נשיא מכהן. היה ברור לכל בר דעת, לרבות כותב שורות אלו, כי התנהלות זו עלולה לגרום נזק חמור. פוליטיקאים אינם נוטים לשכוח מי שניסה להוריד אותם מהשלטון. נגד הטענה שהועלתה מאז ייסוד העיתון לפיה העיתון החדש הוא תרומה פוליטית ענקית לנתניהו נטען שהעיתון ישראל היום עצמאי לחלוטין ולנתניהו אין קשר לעיתון או השפעה על כתיבתו. איש לא האמין לטענה, אך בין אי-אמון להוכחה יש מרחק. כאשר נטען לעבירה על חוקי מימון המפלגות, הוגש תצהיר למבקר המדינה בו נטען להיעדר קשר בין נתניהו לעיתון. מאמצים רבים נעשו על-מנת לבסס את הקשר בין העיתון לשלטון. כך התגלה שעורכו של ישראל היום מקיים קשר יומיומי שוטף עם נתניהו, אך דרישה לקבל את פירוט השיחות נדחתה. נעשה מאמץ רב לבסס קשר ישיר ובלתי אמצעי בין נתניהו לעיתון, אך פוליטיקאים ועוזריהם מקיימים קשר ישיר עם התקשורת וקשר זה, הדוק ככל שיהיה אינו מבסס ראיה לבעלות או השפעה חורגת.

הון עתק

כעת נמצא קרוב לוודאי "האקדח המעשן"! בעוד הפרשנים עוסקים בשאלה אם בשיחות בין מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס לנתניהו הוצע על-ידי מוזס שוחד לנתניהו, או שמא נתניהו הוא שנסחט על-ידי מוזס. אותי השאלה מעניינת קצת פחות. די בעובדות שהתגלו ופורסמו [בהנחה שהפרסום משקף את תוכן השיחות] על-מנת לקבוע שהוכח כי לנתניהו יש השפעה מכרעת על ישראל היום. ללא השפעה מכרעת כזו לא היה טעם בשיחות הללו. גם אם כל שהבטיח נתניהו הוא לתמוך בחוק שהעיתון יימכר בתשלום הוא לא היה מעז לעשות זאת לעיתון תומך אלא אם הפצתו נתונה לשיקולו. אפשר לסכם שהמיליארדר שלדון אדלסון נתן לנתניהו מתנת ענק בשווי מאות מיליוני שקלים בדמות עיתון המופץ חינם על חשבון הבעלים התומך בו באופן מוחלט. עיתון אשר לנתניהו יש השפעה מכרעת על התנהלותו עליו השפעה שניתן לנצלה על-מנת לשתק אמצעי תקשורת עוינים, או להכריח אותם לשנות את תוכנם. מתנה זו מהווה כמובן עבירה בוטה על חוקי מימון הבחירות ותרומה בסדר גודל אסור אבל למרות שהיבט זה חשוב הוא לא העיקרי. לטעמי מתנה או תרומה חריגה בהיקפה לאיש ציבור היא כשלעצמה ראיה חזקה לשוחד. מאידך יש ראיות לכך שנתניהו אכן העניק תמורה ממשית לאדלסון. התמיכה במיט רומני בבחירות 2012 למשיאות ארצות הברית - מועמד שאדלסון השקיע בו הון עתק היא סוג של תמורה כזאת. הייתי הולך ובודק היטב עד היכן הגיע שיתוף הפעולה בין נתניהו לאדלסון בארצות הברית והאם הועמדו לרשות האחרון, לצרכים פרטיים, המשאבים והקשרים של הלובי היהודי רב העוצמה. יש הטוענים שהתנהלותו של הנשיא אובמה כלפי ישראל בנוגע להסכם הגרעין וההתנחלויות לא קשורה להתנהלות נתניהו. אם כך אובמה הוא בוודאי קדוש. אני סבור שלא ניתן לטעון להיעדר קשר בין ההתגייסות של נתניהו להפלת אובמה לבין מה שקרה לאחר מכן. לא מכבר קראתי את דברי פרופ' אלן דרשוביץ אשר זעם על הימנעות ארצות הברית באו"ם וטען שזו נקמה ילדותית של אובמה בנתניהו. לדעתי גם הדרת ישראל מהשלבים המכריעים של המו"מ עם אירן נבעה גם מהאיבה בין האישים. האפשרות שנתניהו, בהתגייסותו חסרת התקדים נגד נשיא ארצות הברית, עשה כן גם בשליחותו של אדלסון, שפעל באותו כיוון פוליטי נראית סבירה - הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? האפשרות שפעולותיו של נתניהו הסבו נזק גדול לאינטרסים של ישראל אינה נראית מופרכת כלל ועקר. ברמת ההוכחה שאדם מן הישוב נזקק לה ניתן לומר שאם זה נראה כמו שוחד, נשמע כמו שוחד, ומריח כמו שוחד, אז כנראה מדובר בשוחד.