ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת דנה לא מכבר בנושא של הערכות משרד הבריאות להגברת שיתוף המידע בין כל גופי הבריאות בישראל. החזון האוטופי של משרד הבריאות הוא שבעתיד יוכל כל אדם לדעת מה מצב העומס בכל חדר מיון בטרם ייצא מביתו, וכי כלל המידע הרפואי שלנו יהיה נגיש באמצעות הטלפון הנייד, ונגיש לכל רופא בכל מקום בארץ.
שיתוף המידע הוא האחד האתגרים היותר מורכבים שישנם במערכת הבריאות. ישראל נתפסת מצד אחד כאחת המדינות המובילות בכל מה שקשור לבריאות דיגיטלית, ומהפכת הדיגיטציה שאותה מוביל אגף המחשוב בראשות המנמ"רית
שירה לב עמי, נותן כבר את אותותיו בתחומים שונים.
אבל זה לא מספיק, והדרך למציאות חדשה שבה המטופל או כל מי שזקוק לשירותי הבריאות יחווה חוויית שירות נעימה עד כמה שאפשר ובעיקר יעילה ולא ביורוקרטית - עדיין רחוקה מאוד.
באותו דיון בכנסת נתן ח"כ
אורי מקלב, יו"ר ועדת המדע דוגמה מהחיים: השירותים בטיפת חלב. עדיין משתמשים שם בניירות ובכרטיסיות, אמר ח"כ מקלב. "אני שומע על ההתנהלות הקשה והביורקרטית, שהטמעת טכנולוגיה חדשנית יותר הייתה מקלה על ציבור הלקוחות של שירות זה".
תיק רפואי אחוד לכל אזרחי המדינה
ואפשר כמובן למצוא עוד שורה ארוכה של דוגמאות מחיי היומיום במפגשים שלנו עם קופות החולים, ועדות רפואיות ומכוני בדיקה. עקב האכילס של כל מערכת הבריאות הוא כמובן זימון התורים.
בתחום זה נעשו פעולות מחשוב לא מעטות בעשור האחרון, אבל עדיין לקוחות של ארגוני בריאות צריכים להמתין חודשים לצילום מורכב או בדיקה רפואית חשובה ודחופה, לא מפני שיש מחסור בציוד אלא מפני שאין שיתוף ידע בין כל הגורמים - שיתוף שיכול לאפשר למוקד השירות בקופת החולים לנתב את החולה למקום שבו התור קצר יותר. ועדיין ביותר מדי ארגוני בריאות קיים טופס ה-17 שמסרב להיעלם מהעולם.
לב-עמי שהשתתפה בדיון אמרה כי "הפרויקט הגדול ביותר שמשרד הבריאות מתמודד איתו כבר שנים הוא בניית תיק רפואי אחוד לכל אזרחי המדינה, באופן שיאפשר שקיפות מידע קריטי ורלוונטי בבתי החולים ומרפאות הקהילה".
הסיבה למציאות זו אינה רק טכנולוגית, אלא גם פוליטית. מערכת הבריאות היא אחת המערכות היותר מורכבות שקיימות בשירות הציבורי. משרד הבריאות הוא אומנם הרגולטור של כל המערכת, אבל היכולת שלו להשפיע על ניהול בתי החולים או קופות החולים היא מוגבלת. היטיבה לומר זאת לב-עמי, שציינה כי "אנחנו לא יכולים להתערב במערכות הפנימיות של בתי החולים ולומר לכל בית חולים איך להתנהל". והיא צודקת.
הבעיה של שקיפות ושיתוף מידע אינה רק טכנולוגית או אתית, אלא בעיה של משילות וגם הקצאת משאבים לארגוני הבריאות שתלויים בין היתר בתקציבים של משרד הבריאות. כאן נדרשת התערבות של השר והמשרד, כפוף למגבלות ולצורך לשמור על עצמאות בתי החולים, ובעיקר עצמאותם של מנהלי בתי החולים.
סדרי עדיפויות וחלוקת משאבים שווה
כי בסופו של דבר יש חולה בקצה המסדרון או מבוטח של קופת חולים שמשלם במיטב כספו כל חייו כדי לקבל טיפול נאות ביום בו הוא זקוק לו. הדבר הראשון שהוא רוצה מעבר לציפיה לטיפול רפואי נאות, הוא כמה שפחות ביורוקרטיה, כמה שפחות טרטורים וכמה שיותר שקיפות ומידע. אפליקציות בסלולר שמאפשרות קבלת שירותים לא מעטים - הן דבר חשוב ביותר, אבל הן לא מספיקות.
עדיין מערכות הליבה של מערכת הבריאות בבתי החולים וקופות החולים, נמצאות אי-שם במאה הקודמת, וכדי להתאים אותם למציאות של היום עם האפשרויות הטכנולוגיות החדשניות - דרושים משאבים.
תקציב משרד הבריאות הוא השני בגודלו במדינת ישראל, מכאן שהמסקנה היא שהבעיה היא סדרי עדיפויות וחלוקת משאבים שווה יותר. לא מספיק לדבר בוועדת הכנסת על חזון חדר המיון העתידי - צריך קודם כל לדאוג שכל מי שזקוק לטיפול רפואי במדינת ישראל יידע שהוא יכול לקבל את אותו שירות ואותה מקצועיות בכל מקום בארץ, והרופא שמקבל אותו בבית חולים בנהריה מעודכן עד לרמת הבדיקות האחרונות שלו.
אנחנו לא שם. מצבנו טוב יותר משנים קודמות, אבל כל עוד הזקנה עדיין מאושפזת במסדרון כי איש לא ידע שאין מקום בבית החולים - הערך המוסף של החדשנות לא יבוא לידי ביטוי ולא יחלחל הלאה לאזרח הפשוט.
