ימים אלו נדמה לי שעולמנו הפך בחלקו לבית משוגעים אחד גדול, או יותר נכון למשכן של בורות, טיפשות ושטחיות, ומשהו בנוסח סדרת "משחקי הכס" באכזריות שבו ובקטל התמידי, האין סופי, של חפים מפשע, של הרס וחורבן, וטונות של צביעות. כמה המחשות.
ראשית, "פסוקו של יום" של כתב בערוץ 2 המביא את דבר המלך: קטע מתוך שיחות ביבי עם מוזס. איני נכנס בכלל לעובי הקורה. מה שמדהים הוא שכמה פסוקים בודדים מעסיקים מדינה שלמה. איש לא יודע האם זה מדויק, איש לא יודע מה המשפטים שבאו לפני כן, מה הם המשפטים שבאו לאחר מכן, מתי בדיוק נאמרו הדברים, היכן בדיוק הם נאמרו. כלום. ומרגע זה, מדי יום ביומו, אנחנו שומעים אוקיאנוס של פרשנויות ובעיקר השערות וספקולציות, שברוב המקרים איני מבין כלל וכלל מה יש בקישקושים הללו. ומה שמרבה תדהמה הוא שאנשי אקדמיה נוטלים חלק בפרשנויות ומחווים דעות "מלומדות". איך בכלל הם מעיזים לעשות כך, בניגוד מוחלט לדיסציפלינה האקדמית? זאת כנראה רוח התקופה, ולא רק אצלנו; הרוח של החלטת אונס"קו בעניין ירושלים, המוחקת כל זכר לירושלים (עיר דויד) מההיסטוריה של עם ישראל. ללא בושה בושה!
"בקרוב נהיה רוב"
ומה נגיד על מי שמיועד להיות שר ההגנה בממשל טראמפ שטען כי תל אביב היא בירת ישראל, וגם נימק: מכיוון ששם נמצאים מוסדות הממשל (למי התכוון? לממשל הישראלי? האמריקני?). ולהבדיל אלף הבדלות אנשי הביטחון שלנו, קצינים למען ביטחון ישראל, באמת ממלח הארץ, שיצאו במסע פרסומת לתוכנית היפרדות מהפלשתינים. איני נכנס לתוכן התוכנית, עצם היציאה בתוכנית היא כבר בגדר יוזמה מרעננת ומחייבת חשיבה. אבל, למסע הפרסומת התלוותה תמונה של פלשתינים עם דגלי אש"פ ועליה כיתוב בערבית: "בקרוב נהיה רוב". רוצים לומר: בואו וניפרד מהם כי עוד מעט הפלשתינים יהיו רוב, ואנחנו היהודים נהיה מיעוט. הרוג תהרגוני, אבל בינתי אינה תופסת איך הגיעו למסקנה הזאת. גם אם ניקח את הגירסה המחמירה ולפיה יש ביהודה ושומרון 2.7 מיליון פלשתינים (כולל מזרח ירושלים ובנותיה ) ונוסיף אליהם 1.7 מיליון ערבים פלשתינים בישראל נקבל 4.4 מיליון פלשתינים מול 6.7 מיליון יהודים. וזאת, כאשר לפי כל המדדים הפריון של היהודים משתווה כיום לזה של הפלשתינים, ונמצא בעליה. למה הבורות הזאת? כדע להפחיד? מצער!
שנית, "ועידת פריז" שנערכה בראשית השבוע. היא כנראה הגשימה את הפסוק היומי של נתניהו: "אין כלום ולא יהיה כלום". למה הטריחו את עצמם כל כך הרבה שרי חוץ ודיפלומטים לפריז על-מנת להגיד כלום ולהביע כביכול דאגה לישראל ולפלשתינים ולשלום האזור? כמובן שתמיד טוב להיות בפריז, ולהתעלם לחלוטין מהמצב באזור העולה באש.
ראיתי השבוע סרטון של כ-10 דקות על חלב. קבוצת חיילים סורים עם עיתונאים הלכו לאיטם ברחובות העיר המזרחית. הייתה דממה, רק תמונות הרס אין סופי, מצמרר. מי בוועידת פריז אמר על כך ולו מילה אחת? גם לא שמעתי את אובמה מזיל דמעה על כך בחגיגות הסיום לכהונתו. הוא הזיל דמעות של הכרת תודה למשפחתו.
ושלישית, ממשלת ישראל. היכן המוח היהודי, היכן התבונה? למה להופיע כל הזמן כסרבנים? גם מול טראמפ נופיע כסרבנים מכוח ההרגל?
