שני אירועים יוצאי דופן נרשמו - לא בוושינגטון, שם יש מפל של הפתעות - כי אם כאן, בירושלים שלנו: ציוצו של נתניהו בעניין החומה המקסיקנית והתבטאותו של ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, רודי ג'וליאני, בראיון עם יעקוב אחימאיר בערוץ הראשון, בעניין הסיגרים של נתניהו.
דברי השבח שצייץ ראש ממשלת ישראל לנשיא ארה"ב על הקמת הגדר מול מקסיקו ("הנשיא טראמפ צדק! הצלחה גדולה, רעיון גדול"!) הם התערבות גסה בסכסוך בינלאומי חריף ופגיעה במדינה ידידותית לישראל. מקסיקו כבר הביעה "תדהמה ואכזבה" ובצדק שאלה, למה אנו עושים זאת למדינה ידידה.
ולא עוד, אלא שהנושא הזה שנוי במחלוקת חריפה גם בתוך ארה"ב, בין שתי המפלגות הגדולות ובתוך העם האמריקני החצוי, והוא גם פוער קרע מיותר בינינו לבין האוכלוסייה ההיספאנית הגדולה בארה"ב, עד שבצדק שאל
יאיר לפיד: "חסרות לנו צרות משלנו"?! נתניהו מוכר כאדם מחושב וסופר-זהיר, לא סביר שעשה זאת מתוך פרץ התלהבות בלתי נשלט. אם כן, מדוע?
רמז לפיענוח התעלומה מצאנו ב-ynet: "אחר כך שיתף הנשיא האמריקני את הציוץ של נתניהו". ואנו שואלים: "השיתוף" הזה, אולי לא היה רק בדיעבד, כי אם מלכתחילה? את התשובה נתן השגריר האמריקני היוצא,
דן שפירו, בציוץ, שגם הוא חריג: "קשה להסביר את ההתערבות הזאת בנושא בוער בפוליטיקה הפנימית האמריקנית, אלא אם החיבוק הזה הוא דרישה של טראמפ מנתניהו..." ובמלים אחרות - לדעתו, נשיא ארה"ב הוא שביקש זאת מראש ממשלת ישראל, שלא היה יכול לסרב! שפירו שואל, מה הייתה יכולה להיות התמורה, ומנחש: אירן? השגרירות בירושלים? בנייה בגושים? אך זו אינה באמת השאלה, הרי עוד כשטראמפ היה "הנשיא הנבחר" הוא פנה אל נשיא מצרים להוריד אותו מן היוזמה האנטי-ישראלית במועצת הביטחון, וזה היה כמובן לבקשת נתניהו!
ליום אחד
הפרשה הזאת, שהלוואי ונצא ממנה בשלום, מרתקת מסיבה אחרת: ממנה ניתן ללמוד על הקרבה והאינטימיות שבין שני האישים האלה, וזה נכס לעם ישראל. השאלה הבוערת היא, איך נתניהו מנצל אותו - האמנם רק, כפי שמנחש דן שפירו, כדי להשיג היתר לבנייה בגושים? ובמלים אחרות, האם על השאלה הצפויה של טראמפ, מה התוכנית שלכם, תשובת נתניהו תהיה - מדינה פלשתינית מינוס 'גושים'? אם כן, אין הצדקה להמשך קיומה של הממשלה הזאת, אפילו ליום אחד!
עוד שיעור באותה הסוגיה קיבלנו בראיון שהעניק רודי ג'וליאני כאן בארץ ל
יעקב אחימאיר. האורח, שהציג את עצמו כחבר קרוב של נשיא ארה"ב, סטה גם הוא מן הפרוטוקול המקובל והתערב, ובחום רב, לטובת נתניהו בכל הנוגע לחקירות הפליליות המתנהלות נגדו. האיש הביע פליאה, מדוע עושים עניין מזוטות כמו סיגרים כדי להציק לאדם כמו נתניהו, אותו שיבח מעל ומעבר. וגם כאן, לא הסיגרים, השמפניה, נוני מוזס או הצוללות מעסיקות אותנו כרגע, כי אם השאלה - האם גם הופעתו של ג'וליאני, מקורבו של הנשיא טראמפ, לימין נתניהו בצר לו - לא הייתה מקרית וגם ממנה ניתן ללמוד, עד כמה הקשר של נתניהו עם הבית הלבן הוא חם ומהודק. ושוב עולה השאלה, איך מנצל נתניהו את מערכת היחסים הזאת, בהנחה שאכן היא כזאת? איזו תפיסה, איזו תוכנית הוא ייקח עמו לוושינגטון, למפגש ההיסטורי? מתשובת ג'וליאני לאחימאיר, כשנגעו בשאלת עתיד יהודה ושומרון, ניתן היה להבין שממשל טראמפ, המחשיב מאוד את קשריו עם ישראל, יהיה נוטה לתמוך בכל תוכנית שנגבש. דא עקא, שתוכנית כזו - אין, ואם יש כזו בסתרי ליבו של נתניהו, הוא אינו חולק אותה עם אף אחד.
לא נותר אפוא אלא לנחש. כפי שראינו, דן שפירו רואה במדינה פלשתינית עם 'גושים' ישראלים בשוליה את פסגת השאיפות של נתניהו. ברוח זאת התבטא גם ליברמן, זו היונה המתקשטת בנוצות של נץ. גם המתנה המפוקפקת של כביכול "2500 בתים", כמעט כולם בגושים, מתכתבת היטב עם היותו של נתניהו דבק עדיין בחזון התעתועים של '2 מדינות'.
במאמר קודם פרשתי את התבטאותו של נתניהו "מדינה מינוס" לקולא: מינוס צבא, מינוס שליטה במעברי הגבול ובשמים, מינוס יחסי חוץ עוינים לישראל, ועוד. טענתי, שגם אם תהיה הריבונות הפלשתינית מוגבלת בכל הדברים האלה, סופה שתשתחרר מכל ההגבלות ותמרר את חיינו לדורות. תיקן אותי הפרשן, דר. אהרון לרנר, שערך בירורים ומצא שנתניהו מתכוון למדינה לכל דבר, וה'מינוס' היחיד שעליו הוא מדבר, זו נוכחות צבאית ישראלית. כלומר, נתניהו יביא עמו אל טראמפ תוכנית גושים ישראלים ארוזה במדינה פלשתינית, שלמשל תוכל להזרים לארץ מאות אלפי פליטים או צאצאיהם, תוכל לחתום על אמנה עם אירן וכיוצא באלו, מדינה ריבונית לכל דבר, בלב ארץ ישראל.
תוכנית שלילית
בקרוב יתפרסם דוח
מבקר המדינה בעניין "צוק איתן" וכבר הודלף מתוכו גרעין הביקורת, שנתניהו ויעלון לא גילו לקבינט - שעל-פי החוק הוא האחראי לניהול מלחמות - את מטרות המלחמה, וממילא השאירו לו רק דיוני מיקרו טקטיים ובמה לציטוטים בתקשורת. אוי לנו, אם מבקר מדינה עתידי יוכל לכתוב כך על התוכנית שנתניהו יביא עמו אל טראמפ בשם עם ישראל: אלתור שטחי של קרעי רעיונות במקרה הטוב ותוכנית שלילית מבחינת ריבונותה של ישראל במקרה הרע.
ואכן, לא ראינו שנתניהו יכנס את הקבינט או פורום חושב ומחליט אחר לקראת המפגש עם נשיא ארה"ב, וזאת בניגוד לדרישתו החוזרת ונשנית של השר בנט, שעלול לחוות עכשיו "צוק איתן" מס' 2.
נסכם: אסור למערכת הפוליטית להרשות לנתניהו לנסוע לוושינגטון מבלי שיתנער תחילה בפומבי מ-'2 המדינות'. כאן אין מקום לכל פשרה, כי ההזדמנות הזאת היא 'פעם ביובל'. מה שנשיג ומה שנחמיץ - עשוי או עלול להיות בלתי הפיך.
