ככל שהדברים נשמעים תמוהים מקריאה ראשונה ואפילו מעט הזויים, הרי השופט הפדראלי, ג'יימס רוברט, מסיאטל, שהוציא - בסוף השבוע החולף - צו שיפוטי המשעה שורת ההגבלות שהטיל נשיא ארה"ב,
דונלד טראמפ, על הגירת וכניסת מוסלמים לתחומי ארה"ב, משבע מדינות דווקניות,
לא רק שיחליש מעמדו של דולנד טראמפ, אלא הוא יחזק דווקא מעמדו של נשיא ארה"ב - ובמידה ניכרת שממדיה עוד יתבררו, היטב ומשמעותית, בעתיד.
לאחר הוצאת צו שיפוטי זה
ובמיוחד לאחר דחיית ערעור משרד המשפטים על צו שיפוטי זה והותרתו, לעת עתה, על-כנו - יצא טראמפ מכליו והגיב בזעם הג'ינג'י שלו, שהפך כבר למפורסמות שאינן מצריכות ראיה נוספת. טראמפ קרא להחלטה השיפוטית "פסק הדין המגוחך והנורא הזה", כמו-גם הוסיף וכינה שופט פדרלי זה, בכינוי: "השופט לכאורה", אשר יגרום לכניסתם לתחומי ארה"ב של "הרבה אנשים רעים ומסוכנים", תוך שהוא מסכן ויסכן ביטחונה הלאומי של ארה"ב. ואל יקל הדבר בעיניכם. יש בארה"ב מיליוני אזרחים שצירוף המלים "סיכון ביטחונה הלאומי של ארה"ב", מוציא אותם אל הדגל, המתנפנף תמידית בחזית בתיהם. מאז עומדים הם דרוכים בדום מתוח לצידו בציפייה דרוכה לקבלת הוראות מהמפקד העליון של צבא ארה"ב, הלא הוא הנשיא הנבחר, דונלד טראמפ.
בל נשכח שמיליונים - מיליוני אזרחי ארה"ב - נתנו ב"יום הבוחר" אמונם במועמד החביב, המקובל עליהם - דונלד טראמפ. השופט הפדרלי ("מה שמו, תזכירו לי. אהה, כן") ג'יימס רוברט, לא עמד - מעולם - לבחירה ולמשפט הציבור, מעבר לבחירתו לשופט פדראלי מכהן.יכולים שופטים פדראליים ואפילו שופטי בית המשפט העליון, להוציא תחת ידם שורה של החלטות ושפע של פסק-דין, לעשרות ולמאות, עדיין
גם לפי החוקה האמריקנית יש יתרון משמעותי לרשות המבצעת והמחוקקת, על פני הרשות השופטת.
עקרון הפרדת הרשויות, שקבע הפילוסוף הצרפתי, שארל לואי דה סקונדה, ברון לה ברד ומונטסקייה, המוכר, בשמו המקוצר - מונטסקייה, בשנת 1748, בספרו: "רוח החוקים", שבו הופיע לראשונה החלוקה החדשה ברפובליקה, קיים עד היום. עקרון זה מהווה אבן יסוד לממשלים רבים ולחוקת ארה"ב, המכירה בהפרדה החדה הקיימת בין הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת. כך נלמדים דברים עד היום הזה באוניברסיטאות תבל.
עם זאת השלטון השולט, קרי הרשות המבצעת - בעזרתה של הרשות המחוקקת - הם, הם מתווי וקובעי הדרך הפוליטית, המעשית והנוהגת. הרשות השופטת מהווה רשות מפרשת ומאזנת.
אין היא קובעת דרך הפוליטית ואינה מתווה אותה. היא מאזנת דרך זו, מתקנת ובולמת אותה, במקרה הצורך. מעבר לכך, אין כל כוח נוסף שהוא.
סמכו על דונלנד טראמפ. האיש הזה נראה אולי במצבים מסוימים, כמהיר חימה וחמום מוח, אבל טיפש אין הוא כלל וכלל. כל המחכים, בכיליון עיניים, שטראמפ ייעשה שטות חייו וייאלץ לוותר על שלטונו כנשיא ארה"ב - אם מרצון ואם בדרך של כפייה, דוגמת הדחה מתפקידו יכולים להמשיך ולקשקש בזנבם בציפיית סרק כשלשונם שלוחה אל חוץ, מחמת הרגשה וההמתנה הדוחקת בהם. טראמפ "לא יעשה להם ת'יום" ולא "ישחק להם לידיים". הוא יותר מדי מתוחכם, כדי ליפול בשטויות ובזוטות מעין אלה.
חמוש ביועצים ציניים ובעלי ניסיון פוליטי, רב ממנו, יבחן טראמפ הסוגיה המשפטית. אם צריך הוא יגלגל אותה עד לפתחו של בית המשפט העליון של ארה"ב. מה בוער לו? בינתיים הוא - הוא ולא השופט הפדראלי הזה ("מה שמו, תזכירו לי. אהה, כן"), ג'ימס רוברט, מסיאטל, מכהן כנשיא ארה"ב. החוקה בארה"ב וההתנהלות הפוליטית מעניקים כוח שלטוני עצום, בידי מי המכהן כנשיאה ארה"ב וכמפקד העליון של צבא ארה"ב, מכוח משרתו ותפקידו זה. טראמפ הוכיח - בשבועיים שבהם מכהן הוא בתפקידו, כנשיא נבחר - כי אין הוא נזקק לכל סיוע של הסנאט, כדי לשלוט - ובבטחה רבה. הוא פשוט שולט דרך צווים נשיאותיים, עליהם חותם הוא -
לבדו ובלי שום עזרת הסנאט.
הנשיא היוצא, ברק חוסיין אובמה השני, חתם - על סף סיום כהונתו כנשיא ארה"ב - על צו נשיאותי, המורה על העברת 221 מיליון דולר ארה"ב לפלשתינים. בא דונלד טראמפ וביטל, בצו נשיאותי מאוחר יותר, תוקפו של הצו הנשיאותי הזה של אובמה. והכסף שנועד לפלשתינים? הוא נותר שקט ושלו במרתפי בניין הכספת המבוצר, ליד הבסיס הצבאי, פורט נוקס, שבמדינת קנטקי, כשהוא מממשיך להוות חלק מרזרבות הזהב של ארה"ב.
הוא לא פרייאר, הדולנד טראמפ הזה ואל תנסו להתחכם איתו יותר מדי. אז שופט פדרלי מסיאטל העיף לו סטירת לחי מצלצלת. נו, טוב. הוא הפסיד כמה נקודות בקרב על דעת הקהל המקומית והעולמית, נו טוב. עם זאת, הוא מצליח במרוץ הגדול למחיקת "מורשתו" של הנשיא היוצא, ברק חוסיין אובמה השני. הוא - הוא ולא אחר! - הינו המנצח הגדול. כפי שכתבנו, בעניין זה, לפני ימים מספר - הכלבים עוברת והשיירה עוברת.
השיירה של טראמפ עוברת - ועוד איך היא עוברת. היא מצליחה לחרוץ אפילו בקרקע הקשה והמחוספסת ביותר, בדרכה להשיג מטרותיה. היא אינה נזקקת אפילו למעט מים, כדי להרטיב האדמה ולחרוץ בה חריצים, עמוקים עמוקים, בדרכה לבצע ולהגשים משימותיה אלה. איך שאל אותי פעם ידידי המנוח, מנשה קדישמן ז"ל - "מישהו זוכר מי היה ראש עיריית אמסטרדם, בתקופת שהותו של וינסנט ואן גוך, בעיר זו, בתקופה בה למד לימודי דת? וברוח דברים אלה נמשיך ונשאל - "מישהו יזכור שמו של השופט הפדרלי הזה, מדנבר, עוד שנה כשטראמפ יעמיק ויבסס שלטונו בכל רחבי ארה"ב, בעזרת נאמניו והחוקה האמריקנית העומדת לצידו? רגע, רגע. שכחתי. מה שמו המלא של השופט, לכאורה, הזה?
