אראל מרגלית נמנה עם חברי הכנסת ש"כרטיס הביקור" הפורמלי שלהם מרשים ונותן תקווה שמדובר באדם רציני, שעוסק בנושאים ממלכתיים, בהגינות וכנות, שרצונו האמיתי הוא לשרת את הציבור ולא את קידומו האישי, וכל אשר יעשה - לשם שמיים יעשה. מול "הולוגרמה" זו של אריאל עמדתי כבר בעבר מספר פעמים, במיוחד באמצעות מצגי ה-TV מדיוני הכנסת וראיונות שונים בתקשורת עם הח"כ הנכבד. בפעם האחרונה צפיתי במחזה שהציג בערוץ 21, כאשר שב ממסעו במספנות טיסנקרופ בגרמניה לחקר האמת, כביכול, בנושא רכש הספינות והצוללות עבור צה"ל - מחזה-אבסורד מתחילתו ועד סופו.
כעיתונאי-תחקירן לא הרשים במעמד זה. אבל מה שגרוע בהרבה, הוא שלא שכנע כלל שמסעו נועד לחקר האמת ולא לקידום מעמדו של המדווח או לתמיכה וקידום של במסע הצלב של מפלגות השמאל נגד נתניהו - הדחה באמצעות התקשורת במקום בקלפי. לפני כן, בדצמבר "הבהיל" את הציבור בגילוי שבמספנות מושקע כסף לבנוני, עד שהתברר שאין לכסף זה קשר למפעל הצוללות.
מספר שגיאות יסודיות עשה אראל כאשר רץ לתקשורת ולמבקר המדינה עם ממצאיו המפוקפקים. ראשית, התהליך שניהל בגרמניה לבדיקת הנושא היה שטחי, רדוד, חסר מעוף, ונראה יותר כאיסוף רכילויות מאשר בחינה לעומק של התהליכים. שנית, אראל שכנע ללא מאמץ ואולי גם לא במתכוון, שלא טרח ללמוד את נושא הרכש של מערכות נשק עיקריות על-ידי משרדי ביטחון במדינות המערב ובישראל.
בכדי להצביע על אירועים חשודים בתהליך רכש ממושך, מורכב ורב-תהפוכות, חייב הבוחן להיות מצויד במידע עשיר לגבי מה נחשב סביר ומתקבל על הדעת בתהליכים מסוג זה, ומהו חריג. אם אין הוא מצויד במידע כזה, חשוב שייעזר באנשים שזה תחום התמחותם כאשר הוא עורך את הבדיקה. אי-אפשר להסתמך ברצינות על עדותו של אדם אחד, שלא ברור מי הוא, מה היה תפקידו בתהליך מהם מניעיו לסייע לבודק בעבודתו וכאשר כל מה שאומר הוא נוכח המצלמה נשמע כספקולציות, הכללות ורמיזות.
גם השיחה עם נציג בכיר של המספנות איננה מוצלחת יותר. הוא אכן סבור שיתכן שבתהליך שניהלו המספנות מול הנציגים הישראלים - אנשי משב"ט, המל"ל והגורמים המשפטיים - היו פגמים פרוצדורליים ואפשר שאפילו היו לקויים מהותיים יותר. אולם ברור שהספקות אליהם הוא מתייחס, נוגעים לגובה העמלה ששולמה על-ידי המספנות למי שסייע בידן לקדם את העסקה. לכן, יש מקום לחזור ולבודקם. איש אינו אוהב לשלם יותר מהדרוש, אבל מאידך לא כל תשלום הוא בגדר עבירה. מאמירות כוללניות אלה ועד לקשר אל ראש הממשלה, על-ידו או בידיעתו, המרחק עצום. מכל מקום, מלבד העובדה שראש הממשלה הוא הממונה על ראש המל"ל, עניין ידוע לכל שבגללו אין צורך לנסוע בבהילות כזו לגרמניה, העדות על פניה אינה מפיקה עובדות של ממש. במאמץ עליון עוצר אראל בעד עצמו מתרגיל בסילוגיזם עלוב של הפללה במשתמע. אותה מסקנה מתקבלת לדידי גם בשאלת המכרזים, שנותרת בסוף הראיון סתומה אפילו יותר משאלת העמלה.
איש מפתח
עניין הספינות, מבחינת רכש אינו שייך לעניין הצוללות אלא לשאלה מיהם הכוחות המניעים את התהליכים במשרדי הממשלה הישראלית, במסגרת הצה"לית, וביצירת הקשרים האישיים המניבים בסופו של תהליך עסקה מסוג "Vin-Vin" לשני הצדדים. עסקתי בעבר בתחומים אלה לא מעט. אינני מכיר מדינה מערבית ולא מערבית, שסוגיות מסוג זה קשורות בעסקות אמל"ח שלהן ברמות שונות של מעורבות. אולם להגיע מעצם העובדה שמשהו במשב"ט הישראלי פעל להחליף נציג יוצא ח"א בנציג יוצא ח"י בעסקת ספינות, לטענת החשדה כלפי ראש הממשלה, נראית על פניה מצוצה מהאצבע. גם האלמנט של ביטול מכרז או שינוי תכולות ודרישות בו הוא חזון נפרץ למדי במקומותינו.
לא ייתכן שיוזם הבדיקה והמנחה הראשי שלה, יתרום להבנת תהליך הרכש תובנות מהסוג שבו השתמש אראל: הואיל והמתווך בעסקה (מיקי גנור) גר בקיסריה, מצדו האחד של בית משפחת נתניהו, ועו"הד שימרון שהוא איש מפתח אחר בעסקה וגם בן דודו של נתניהו, גר בקיסריה מצדו השני של בית ראש הממשלה, והואיל ושר הביטחון (יעלון) התנגד לעסקת הצוללות וראש הממשלה החליט בניגוד לדעתו - מכך מתחייבת אליבא ד'אראל מסקנה, שבין נפשות פועלות אלה חייב להתקיים קשר בעל אופי פלילי בעסקה. הבלים.
לעומת זאת, מוסכם כמעט על הכל, לרבות יריבים פוליטיים של נתניהו, שראש שהממשלה נושא באחריות-על לביטחון מדינת ישראל, במיוחד בתחום האסטרטגי. מוסכם על רוב מכריע של הציבור, בעלי מקצוע ואפילו פוליטיקאים, שהכרעות אסטרטגיות הן תחום בו הגורם הקובע הוא ראש הממשלה. אך הפלא ופלא: לפתע, בהשראתו של מרגלית, הופכת העובדה שנתניהו אכן ממלא את תפקידו ומקבל החלטות רלוונטיות, לסיבה להחשדתו בפלילים. סתם כך, ללא הסבר וללא הנמקה, במרומז, בשיטת "האינדוקציה המשתמעת"; די במה שמתאים למחשיד בעידן הפוסט-אמת בכדי להשתלח; מעציב מאוד ואפילו מכעיס.
אראל מבצע את שליחותו מנקודת מוצא של סייען לדבר קטגוריה - מי שגזר על עצמו לתמוך באופן מובהק בכל שבב שמועה ובכל הזדמנות להבאשת ריחו של ראש הממשלה; הוא מוצא בכל מחיר נושאי הפללה, כביכול, ומציג אותם לציבור כעובדות לכאורה. שיטה זו לוקה ביסודה מבחינה מוסרית וגם מבחינה לוגית: קטגוריה חייבת כידוע
להוכיח אשמה; הסנגוריה היא שיכולה להסתפק בהטלת
ספק סביר בכדי לזכות נאשם. אראל הוא "איפכא מסתברא" שמנסה להוכיח אשמה בשיטות של הסנגוריה ומגחך את עצמו.
מטבע הדברים, כאשר "עולם העובדות וההוכחות עומד על הראש", התוצאה הנראית היא אבסורד. ואכן, אראל לא רק שלא שכנע שיש בידיו נימוקים כבדי משקל, ההפך הוא הנכון. גישתו השטחית, החפיפה, המרומזת והבלתי-מקצועית בטיפול בנושא הרכש הצבאי, שכנעה שעובדתית מחקרו מעורר יותר ספקות משהוא מספק הוכחות, וכי המניעים של עורך המחקר הם פוליטיים גרידא. לו ולחבריו בשמאל אצה הדרך לחזור לשלטון, אולם השיטות, האמצעים וחוסר ההגינות בה הם מנסים להשיג זאת, מעידים ההפך; הם עדיין אינם בשלים לכך.
