אות קלון למשפחת שליט ועוזריה

למרבה הצער מדובר בתסריט ידוע מראש, אין תירוצים ואיש אינו יכול לומר "לא ידעתי". בימים הארוכים בהם היה הבן בשבי התנהל פה מסע מאורגן לשחרור "הילד של כולנו" שהתפתח לפסיכוזה המונית שבסופו של דבר גרמה לנתניהו וממשלתו לכרוע ברך בפני רוצחי החמס ולשחרר אלף רוצחים מהגרועים שהכרנו לחופשי. שטיפת המוח והמסע המתוקשר נוהלו בכוחנות כזו עד כי היה ממש מסוכן להתבטא נגד העסקה המתרקמת. עבדכם, שחרד מהסכנות הצפויות והתמרד נגד שטיפת המוח והמניפולציות הרגשיות למכביר, העלה על הכתב הסתייגויות, השגות ותובנות כנגד העסקה. אבוש אך אומר מעולם לא נתקלתי בתגובות כה עוינות, כה מתלהמות וכה גסות. בכלל הכבוד המפוקפק הזה לו זכיתי היו נאצות, איחולים למוות בייסורים, לרצח ילדי וחטיפתם ועוד "מטעמים" מסוג זה. התקשורת העוינת חברה למשפחה והובילה את המסע. השמאל הצבוע הצטרף בחדווה. פוליטיקאים חסרי עמוד שדרה ונעדרי יכולת הנהגה כרעו תחת העול הזה (המסע התקשורתי), התחנפו, התבטלו והתקרנפו עד אשר קרסו וספקו את הסחורה. בראש ה"מנהיגים" נזכיר שלא בטובתו את בנימין נתניהו. מי שאחיו נפל בקרב על מזבח העיקרון על פיו אין מנהלים משא-ומתן עם הטרור, מי שבנה קריירה פוליטית על הסברה נגד הארור, בארץ ובעולם, ומי שכתב ספר על הנושא עליו גם הרבה להרצות- הפך עורו, כך ממש.

חיות טרף

מי שנדחק לקרן זווית וטופל בזרוע נטויה ובלב גס היו משפחות נפגעי הטרור, תומכיהם ומתנגדים אחרים לעסקה. בהפגנות עצרו אותם, מנעו עמידה מול האוהל של משפחת שליט ואפשרו להתייצב רק בירכתי הבמה המתוקשרת. המתנגדים זכו לביקורת רבה ויחס מבזה משל היו עריצים חסרי לב שרק נקמה ואינטרס אישי בראש מעייניהם. והרי ההפך הוא הנכון. המתנגדים לעסקה מחו על העוול המוסרי, על הנזק הביטחוני, על סיכון יהודים ועל חיי יהודים שיילקחו על-ידי חיות הטרף הערבים של דורנו שהיו ברשימות השחרור. לעומת המתנגדים זכתה משפחת שליט לאהבה גורפת, לתמיכה מקיר לקיר, להזדהות ואמפתיה, תוך שהיא זוכה למחמאות על אצילותה,על פועלה ללא לאות להצלת הבן, על היותה תרבותית, מנומסת ולא מתלהמת. באותם ימים התבטא עבדכם כהאי לישנא: "אצילות איננה מראית עין, מבע או צורת התבטאות. אצילות נמדדת במבחנים מהותיים ולא חיצוניים. נכונות להקרבה היא אצילות, מסירות נפש היא אצילות, העדפת טובת הכלל על טובת הפרט היא אצילות" למותר לציין שבכל אלה נכשלה משפחת שליט כישלון חרוץ. למי שמפקפק עדיין ייזכר נא באב האציל נועם, שבסמוך לאחר השחרור החליט לבייש עצמו בריצה לפוליטיקה... כולל סיום מחפיר של האפיזודה. ואם נגענו בנכונות להקרבה ומסירות נפש, הנני מזמין את הקוראים לעיין בתחקיר ה"חטיפה" של הילד של כולנו. אוי לבושה ההיא... עיקר חששם של המעטים שהעזו להתנגד ובגלוי נבעה מהידיעה שחיי יהודים רבים יילקחו על-ידי הרוצחים המשוחררים. אינני מנהל מעקב כזה אך על-פי הפרסומים מתברר שכבר לפני כשנה היו שבעה יהודים שנרצחו על-ידי משוחררי עסקת שליט. והרי לכם "מחיר נקוב" כפי התבטאות המשפחה האצילית ונועם האב בראשה, באותם ימים..... ובימים האחרונים התבשרנו שבכיר המשוחררים באותה עסקה ארורה, רוצח בשם יחיא סנוואר, נבחר לעמוד בראש החמס בעזה בהחליפו את הנייה הנחשב למתון ביחס למחליפו סנוואר. והרי לנו עוד מ"פירות" העסקה ההיא. בצד לקחים רבים אותם יש להפיק מאותם ימים אין לפתור את ה"משפחה האצילית" מאחריות. הם ועוזריהם-התקשורת, ה"מנהיגים" העלובים והרופסים, עם רב שטופי מוח והשמאל הישראלי ההזוי - כל אלה נושאים באחריות ישירה לאובדן חיי יהודים נוספים עד כה כאשר כולנו תקווה שלא יהיו עוד, והלוואי שתקוותנו זו תתממש.