במאמר זה נסקרים שני הגורמים העיקריים לשינויים בהרכב האוכלוסייה הישראלית: העלייה והריבוי הטבעי. הגורם השלישי הוא הירידה מהארץ, אבל כיוון שמספרם של היורדים הגיע בשנים האחרונות לשפל חסר תקדים, כשהחל משנת 2008 מספרם בכל שנה קטן מ-10,000, אין להם השפעה משמעותית על הרכב האוכלוסייה. עם זאת, כפי שיובהר בהמשך, חלק מהעולים אינם נקלטים ויורדים, ולכך יש השפעה על הערכת תרומתם לגידול שחל באוכלוסייה היהודית.
שנת 1990, שבה הגיעו 200 אלף עולים, הייתה כמעט שנת השיא במספר העולים, כשרק בשנת 1949 הגיעו יותר עולים מבשנה זו. מאז ועד שנת 2008 חלה ירידה כמעט מתמדת במספרם, כשבשנת 2008 הגיעו רק 14 אלף עולים. ואילו בשנים האחרונות חלה התאוששות מה, כשבשנת 2015 הגיעו 28 אלף עולים, ובשנת 2016 הגיעו 25 אלף עולים. סך הכל הגיעו לישראל ב-27 השנים האחרונות 1.37 מיליון עולים.
כדי להעריך את תרומתם של העולים לגידול באוכלוסייה היהודית יש להתחשב בעובדה ששיעור הירידה מבין העולים גדול הרבה יותר משיעור הירידה בין ילידי הארץ. ב-27 שנים אלה ירדו מהארץ 115,000 מהעולים שהגיעו מרוסיה בשנת 1990 ואחריה. כיוון שרוב העולים, אך לא כולם, הם עולים מרוסיה, ניתן להעריך כי 20% מהעולים אינם נקלטים (או נפטרים), וסך הכל נוספו לאוכלוסייה כתוצאה מהעלייה לארץ ב-27 שנים אלה 1.1 מיליון איש.
וכאשר מדובר על תוספת לאוכלוסייה היהודית, יש גם להתחשב בעובדה שלא כל העולים הם יהודים. עד שנת 1995 הוצגו נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) לגבי "ערבים ואחרים", ואילו החל משנה זו, מציגה הלשכה סיווג נפרד ל"אחרים", שהיוו בשנה זו 1.5% מהאוכלוסייה, והגיעו בשנת 2016 ל-4.4% מהאוכלוסייה. רוב רובם של ה"אחרים" הם כאלה שמוגדרים "ללא סיווג דת", ורוב רובם של אלה הם עולים שאינם יהודים. ניתן להעריך שבערך 200 אלף מבין העולים ב-27 השנים האחרונות לא היו יהודים, כך שהתוספת למספר היהודים כתוצאה מהעלייה בשנים אלה הייתה בערך 900,000 איש.
ריבוי טבעי
סך הכל עלה מספר היהודים בשנים אלה ב-2.7 מיליון, ומסתבר שהעלייה לארץ תרמה בערך שליש ממספר זה. בשנת 1990 ובשנים הראשונות שאחריה הייתה תרומתה של העלייה לגידול באוכלוסייה היהודית גדולה יותר מתרומתו של הריבוי הטבעי (לידות פחות פטירות), ואילו בשנים האחרונות תרומתה היא קטנה יחסית.
בשנת 1990, שבה הגיעו כאמור 200 אלף עולים, היה הריבוי הטבעי של היהודים 48 אלף, ואילו בשנת 2016, שבה הגיעו כאמור 25 אלף עולים, היה הריבוי הטבעי של היהודים 95 אלף.
לעומת היקף העלייה לישראל, שבה חלו שינויים מפליגים בתקופה הנסקרת, תמונת התוספת לאוכלוסייה הערבית היא פשוטה באורח מפתיע. בעשור 2006-1996 עלה מספרם של ערביי ישראל ב-376 אלף, ובעשור 2016-2006 עלה מספרם ב-383 אלף. מסתבר אפוא שהתוספת השנתית למספרם הייתה כמעט קבועה, בסביבות 38 אלף איש, וזו גם הייתה התוספת למספרם בשנת 2016. הסיבה לכך פשוטה: העלייה במספרם של הערבים לוותה בירידה בשיעורי הילודה, המתוארת בהמשך, וכך התוספת השנתית נותרה כמעט קבועה.
ואף על-פי כן עדיין קיימת עלייה כמעט מתמדת באחוז הערבים באוכלוסייה הכללית. בסוף שנת 1989 הם היוו 18.2%% מהאוכלוסייה, עקב העלייה הגדולה מרוסיה ירד מעט חלקם באולוסייה והגיע בסוף שנת 1996 ל-18.0%, עלה בסוף שנת 2006 ל-19.9%, והגיע בסוף שנת 2016 ל-20.8%.
גידול באוכלוסייה
ברור שאי-אפשר להשוות את השינויים באוכלוסייה שחלו בשנה האחרונה לאלה שחלו בשנת 1990, שבה הגיעו עולים כה רבים. השוואה הרבה יותר הגיונית היא לשנת 1989, שבה הגיעו 24 אלף עולים, כמעט בדיוק כמספר העולים שהגיעו בשנת 2016 (25 אלף). בשנת 1989 נוספו לאוכלוסיית ישראל 83 אלף איש, מתוכם 70% יהודים, ו-30% ערבים. ואילו בשנת 2016 נוספו לאוכלוסייה 167 אלף איש - פי שניים מהתוספת בשנת 1989, ומתוכם 69% יהודים, 23% ערבים, ו-8% "אחרים", שהם כאמור ברובם עולים (וילדיהם) שאינם יהודים.
התוספת לאוכלוסייה הערבית נובעת כמעט רק מהילודה, וגם התוספת לאוכלוסייה היהודית בשנים האחרונות נובעת בחלקה הגדול מהילודה. מבט בשיעורי הילודה מגלה שבשנת 1989 נולדו 19.8 ילדים יהודים לכל אלף יהודים באוכלוסייה, ו-34.4 ילדים ערבים לכל אלף ערבים באוכלוסייה. בשנת 2000 ירדה הילודה היהודית ל-18.6 לאלף יהודים באוכלוסייה, והילודה הערבית נשארה כמעט זהה לזאת שבשנת 1989, 34.3 לאלף ערבים באוכלוסייה. בשנת 2016 עלה שיעור הילודה היהודית ל-21.2 ילדים יהודים לכל אלף יהודים באוכלוסייה, ואילו שיעור הילודה הערבית ירד באופן חד ל-23.7 ילדים ערבים לכל אלף ערבים באוכלוסייה, הירידה הגדולה להפתיע בשיעור הילודה אצל הערבים, המלווה בעלייה, אם גם מתונה הרבה יותר, בשיעור הילודה אצל היהודים, מסבירה מדוע חלה ירידה כה משמעותית בתרומתם של הערבים לגידול באוכלוסייה.
כאמור לעיל, קיימת עלייה מתמדת בחלקם של ה"אחרים" באוכלוסייה, אם כי עדיין הם מונים פחות מ-5% ממנה. שעורי הילודה של ה"אחרים" נמוכים מאלה של הערבים והיהודים: בשנת 2000 נולדו 16.1 ילדים "אחרים" לכל אלף באוכלוסייה, ובשנת 2016 חלה אפילו ירידה, כשנולדו 14.3 ילדים "אחרים" לכל אלף באוכלוסייה.
לפני פחות מארבע שנים, באמצע שנת 2013, פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תחזית אוכלוסייה עד לשנת 2035. השוואת הנתונים בפועל לתחזית הבינונית של הלמ"ס מעלה שהתחזית לגבי גידול האוכלוסייה הערבית הייתה מדויקת מאוד, כשבפועל נוספו 184 אלף לעומת תחזית של 181 אלף, סטייה של1.5%, ואילו התחזית לגבי מספר היהודים הייתה קצת פחות מדויקת, כשבפועל נוספו 532 אלף לעומת תחזית של 481 אלף, סטייה של 10.6%.
חמש שנים
אבל הטעויות בתחזית לגבי מספרי היהודים והערבים הן כאין וכאפס לעומת הטעות בתחזית לגבי תוספת ה"אחרים", שהתוספת הצפויה בהם הייתה של 32 אלף, ובפועל נוספו 53 אלף, טעות של 65%. נתוני הלמ"ס לגבי מספרם של ה"אחרים" לאורך השנים הם ממש מעוררי תמיהה, ולכן אין להתפלא על הטעות הגדולה (יחסית) שחלה בתחזית לגבי התוספת למספרם בחמש השנים 2015-2011. עם זאת, כיוון שה"אחרים" מהווים פחות מ-5% מהאוכלוסייה, אין למספרם השפעה משמעותית על התמונה הגדולה של האוכלוסייה הישראלית, וחלקם של הערבים והיהודים בה.
ולסיכום, ברור שכל מי שניסה לערוך תחזיות אוכלוסייה לפני הגעתו של גל העלייה הגדול מרוסיה, טעה בגדול, וגם את הירידה המשמעותית בשיעורי הילודה באוכלוסייה הערבית, ועלייתם המתונה באוכלוסייה היהודית, היה בלתי אפשרי לחזות. שתי המסקנות העיקריות מסקירה זו הן שמעולם לא היה מצבנו כה טוב, ושקשה לערוך תחזיות, בייחוד לגבי העתיד.
