התבשרנו לפני דקות אחדות שבראיון לגל"צ חזר בו מוטי יוגב מקריאתו לעלות עם כלי הרס מכאני (9D) על בג"ץ. לא שמעתי את הדברים אך לא נראית סיבה לפקפק בהם. מה גורם לאנשים מצוינים להתקפל בפני החונטה התקשורתית, לחזור בהם מהצהרות צודקות, לוותר על האמת שלהם, להתרכך ולרכך, להכחיש ולעדן... אינני יודע לומר.
כך מצאנו בעבר את ח"כ
בצלאל סמוטריץ' ששמו, כוחו ומעשיו הולכים לפניו, מבטיח להצביע נגד הקואליציה עד אשר ייפסק הגזל מיהודים בבית רחל ובית לאה משם גורשו בבושת פנים ובכוח יהודים לאחר רכישת הנכסים כדין. לידיעה: שני הבתים עומדים בשיממונם וסמוטריץ' מצביע גם מצביע עם הקואליציה.
ויוגב? מישהו יכול לומר שלא צדק? הרי ברור כשמש שלא הוא ולא אחר אינם מתכוונים לשכור, לקנות או להביא לשטח כלי משחית שכזה ועמו לעלות על בג"ץ. אבל, רק לחברי חונטת מערכת המשפט ואלה שביקרם היא חפצה מותר לנקוט לשון קשה, גם אם בדימוי עסקינן.
והלוא השופט חשין הוא שהבטיח לגדוע ידו של כל מי שיעז להרימה כנגד מערכת המשפט... יש לי חדשות עבורכם - חשין התכוון לרכוש משור בדיוק כמו שיוגב התכוון לרכוש 9D. אז מדוע אולץ/נאלץ מוטי יוגב לחזור בו?
ולעיקר - בכל מקום בו אני מסתובב אני שומע טרוניות על הבג"ץ ועל מערכת המשפט כולה. רמת שיפוט בינונית, שופטים עמוסים ויגעים, עיוותים הרבה ופה ושם נגיעה "קלה" בשחיתות ועבירות מכל המינים והסוגים. כך נראה היום "בית החרושת לצדק" בהובלת בית המשפט העליון. כך גם באופן לא מפתיע, מי שאחראי לרוב העוולות הוא בית המשפט העליון בשבתו כבית דין "גבוה לצדק". העוול זועק לשמיים שוב ושוב אך הבג"ץ עומד על-כנו.
הצבענו בעבר על דוגמאות הרבה לעוול מתוצרת הבג"ץ. מתן מעמד לצדדים להם אין נגיעה אישית, טיפול בנושאים ביטחוניים ומדיניים שבעבר הוגדרו על-ידי הבג"ץ עצמו בלא שפיטים, הטיה (זדונית?) בעד ערבים ונגד יהודים כאשר מדובר בעתירה בעלת גוון פוליטי ומדיני עם השלכות על הסכסוך בינינו לבין הערבים, קידום אידיאולוגיה שמאלנית, ליברלית ומתירנית ועוד ועוד...
אזכיר רק שערורייה אחת מבית היוצר של העוולות (מחילה - הבית ה ג ב ו ה ליצירת העוולות) - להווה ידוע שבעפרה עתידים להיהרס בצו הבג"ץ תשעה בתים. כמדומני שחמישה מבעלי הבתים השלימו עם הגזירה ובונים בית חדש שיהיה מוכן לאכלוס בתוך שלושה חודשים. הללו הגישו בקשה לדחיית ההרס בשלושה חודשים מהטעם הפראקטי שרצונם לעבור דירה פעם אחת - מהבית שייהרס אל החדש, ישירות ובלי תחנת ביניים. ברשעות שאין כדוגמתה נתנה ארכה - ב ת ח ו ד ש א ח ד !! התעללות לשמה.
והרי זה פלא, בפסק דין שניתן בסמוך לאותם ימים הגישו ערבים בבית חנינה בקשה לדחות פינויים מרכוש יהודי (פסק דין חלוט...). בקשתם
התקבלה ונומקה בכך שאי-אפשר לפנותם שכן משמעות הדבר השלכתם לרחוב, בהעדר דיור חלופי.
ומגורשי עמונה מושלכים אי-שם ככלי אין חפץ בו וממתינים...
באמת שאין צורך בדוגמאות הרבה. נפש הציבור נקעה מהבג"ץ, מהמערכת, מהעוולות תוצרתה, מהיחס ליהודים וליהדות, ל
מתנחלים ולהתיישבות, לתורה ולשבת. אם כזה הוא פועלו של הבג"ץ כי אז אין לו יותר זכות קיום - ובוודאי שאינו זוכה לאמון הציבור, אמון שבלעדיו לא יכולה מערכת משפט צודקת להתקיים. מערכת עוול של חונטה כן, מערכת משפט צודק של העם ועבור העם - לא!
אז מה עושים?
בעוד
איילת שקד החרוצה והנבונה עושה ככל אשר לאל ידה על-מנת לשנות, נדמה שיחלפו שנים עד אשר בית המשפט העליון ועמו המערכת כולה ישתנו וישקפו את היותם מערכת משפט של העם היהודי במדינתו.
בשל כך הייתי מייעץ לרבים לשנות התייחסותם לבג"ץ ולמערכת המשפט. אין סיבה טובה לא להזדקק למערכת קיימת של משפט עברי כל אימת שבממונות, נזיקין ואישות עסקינן. בירור מקדים והדרכה נכונה יזכו את הפונים ביותר צדק מאשר במערכת המקבילה.
במישור הפוליטי עלינו לעודד את שליחי הציבור ברשות המחוקקת לפעול בכל כוחם נגד הבג"ץ והמערכת. לשנות חוקים, לשלול יכולת הבג"ץ להפוך רצון העם (חוקי הכנסת) לחוכא ואיטלולא, לייצר מציאות אחרת בבחירת שופטים ולהכניס למערכת כמה שיותר אנשי מוסר ומשפט הבקיאים בדין העברי ובהלכותיו. יש לכונן גוף ביקורת בעל שיניים שיצליח לטהר את המערכות - לרבות הפרקליטות והעומדים בראשה - לפי הצורך.
הממונה על הנציבות לביקורת הפרקליטות
הילה גרסטל (ממונה לשעבר...) התראיינה ואמרה את הדבר המדהים דלקמן: "
בפרקליטות יש משהו חולה, שי ניצן לא ראוי לתפקיד פרקליט המדינה". אם אתם חושבים שהארץ רעדה לאחר התבטאות כה חריגה וחריפה על ישי שופטת מחוזית מוכשרת שעזבה את התפקיד כ"אזרחית מודאגת" לדבריה - אתם טועים. "שקט תעשייתי מבורך" בחסות חונטת מדינת כל אזרחיה, תקשורת עוינת בראשה.
קיים צורך דחוף לעלות על המערכת עם הרבה מכבשים, לא עם 9D אחד. עם חוקים, עם לחץ ציבורי, עם תקשורת, עם חוקרים, עם נציבות ועם התגייסות המונים למחאות והפגנות שתבהרנה את הצורך אותו רואה עם ישראל בשינוי המצב הקיים.
