בעוד ארבעה חודשים בדיוק תממש מדינת ישראל את חזון
האח הגדול, נוסח' אורוול, אך הפעם לא כסתם תוכנית ריאליטי טלוויזיונית, אלא כמציאות-חיים של ממש, שאותה יטעם כל אחד מאיתנו. זה יקרה ב-1 ביולי, היום שבו יקרום חוק המאגר הביומטרי.עור וגידים בארץ שלנו.
מסתבר ששלוש שנים של ניסיונות חוזרים ונשנים להדוף את רוע גזירת הגורל - לא צלחו, והמאגר הביומטרי יהפוך בכך לעובדת-חיים, שלא ניתן יהיה עוד להימלט ממנה. לא סייעה גם העובדה שמספר לא-מבוטל של חברי- כנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחד, הביעו התנגדות נמרצת להפעלת החוק.
אחרי ככלות הכל, המאגר הביומטרי הוא אקט דורסני, שעלול להפוך את ישראל למדינת-מעקב, ובד בבד גם לסכן את ביטחון תושביה. שהרי מי לידינו יתקע שמידע רגיש מן המאגר לא ידלוף, בסופו של דבר, לידיים עויינות, שיעשו בו שימוש לרעה.
חדירה גסה
וכבר היו דברים מעולם: קחו, לדוגמה, את וויקיליקס, שהצליחו להגיע למסמכים סודיים של הפנטגון ועוררו בכך מהומת-אלוהים. האם לנער שכזה התפללנו? והרי הדברים אמורים, בעצם, במכה מתחת לחגורה, אם לא בכניסה לתחתונים.
כך או אחרת, אין להימלט מן העובדה הברורה שחובת ההצטרפות למאגר הביומטרי היא חדירה גסה, ובהחלט לא-מוצדקת, לפרטיותו של כל אחד ואחד מאיתנו. ומאחר שאת הנעשה, כבר לא ניתן להשיב, יש, לפחות, להתקין תקנות שיגבילו את גישתם של גופי הביטחון למידע הביומטרי.
בדיעבד, ולמען הגילוי הנאות, זה בדיוק המקום להודות שעדיין לא הוכחו נחיצותו ויעילותו של המאגר הביומטרי. אחרי ככלות הכל ניתן היה להנפיק תעודות חכמות גם ללא קיומו, וזאת באמצעים טכנולוגיים זמינים, זולים, ומעל לכל - גם בטוחים יותר.
