שלוש נקודות בהקשר לדוח המבקר על מבצע צוק איתן.
הראשונה: התוצאה הסופית של המבצע. לפי דוח המבקר כמעט כל ההכנות וההתנהלות של צה"ל והדרג המדיני היו לקויות וגבלו במחדל אחד גדול, ובמרכזו המנהרות. הוא אומנם יוצא ידי חובתו כשהוא מציין את עוז רוחם של החיילים והמפקדים, אך מבקר, למעשה, בחריפות את כל הדרג העליון של צה"ל, בכללו גם סגן הרמטכ"ל, שהוא כיום הרמטכ"ל. המסר שלו לעם ישראל, לחמאס, לעולם הערבי ולכל העולם: צה"ל נכשל! יכול מאוד להיות שבחלק מהדברים הצדק אתו, אבל לדעתי מה שקובע בסופו של דבר הוא התוצאה הסופית של המלחמה על-פי המטרה המרכזית שנקבעה לה ע"י הדרג העליון המחליט. והמטרה הייתה להכות קשות בחמאס על-מנת להרתיעו למשך תקופת זמן ארוכה ככל האפשר. צה"ל השיג לפי שעה את המטרה הזאת. אנו מצויים מזה שנתיים וחצי בתקופת שקט חסר תקדים מול רצועת עזה. זאת התקופה הכי שקטה מול הרצועה מאז השתלט עליה החמאס לפני כעשור שנים. בעידן של המלחמות נגד ארגוני טרור/ ישויות מדיניות של טרור, זאת המטרה הסבירה והאפשרית (עם שאיפה להישגים של גביית מחיר רבה ככל האפשר). לא הכרעה סופית של האויב, ואפילו לא הריסת יכולות השיקום שלו, כי פירושו של דבר הוא אי-שקט תמידי. כמובן שישנן מטרות אחרות, לדעתי לא ריאליות או יקרות מאוד. ישנה מטרה של "חיסול החמאס". יכול להיות שבסופו של יום זאת תהיה המטרה מחוסר ברירה, אך המחירים הם גבוהים ביותר, ואולי החמור שבהם: הצורך להישאר בקן צרעות של שני מיליון פלשתינים. לא לחינם ויתרו המצרים על רצועת עזה והם "בורחים" ממנה כמו מאש. וישנם מה שמכנים "אופציות מדיניות" ו"שיקום". לדעתי חלומות באספמיה כל זמן שהחמאס לא שינה את עורו, ולא נראה שישנה. אם ישנה לפתע, אדע שיש ניסים בעולמנו.
עולה הטעון שעד עכשיו לא נערך שום דיון אסטרטגי לגבי השאלה מה אנו רוצים מהרצועה ומהחמאס. נכון, צריך שיהיו דיונים כאלו. אבל, מישהו זוכר מתי מדינת ישראל, על כל ממשלותיה מאז 1967, ערכה בכלל דיון אסטרטגי מפורט ומעמיק מה רוצה ישראל מול שכנותיה? היה דיון לפני "אוסלו"? היה דיון לפני "ההינתקות"? היה דיון לפני שפתחנו מלחמה בלבנון בגלל חטיפת חיילים? כנראה שמדובר במחלה כרונית.
השנייה: תפקיד הקבינט. הקבינט אצלנו הוא במהותו פוליטי, לא מקצועי; זאת לא מועצת מלחמה עם אנשים מנוסים ומקצועיים בסוגיות ביטחון, או שעיסוקם המיניסטריאלי הוא בכך. כיוון שכך, ברור שהוא אינו צריך לעסוק בעניינים אופרטיביים וטקטיים, אלא בעניינים מדיניים ברמה האסטרטגית, ולקבל את מיטב הסיוע מהמטה לביטחון לאומי. אבל, מה לעשות והעניינים הטקטיים והאופרטיביים הם הרבה יותר מעניינים. והעיקר: הם טובים להדלפות. וזאת הרעה החולה של קבינט שכולו פוליטי: ההדלפות. מה הפלא שבמדינת ישראל דרג ההחלטות העליון כלל תמיד מספר מצומצם ביותר של גורמי צמרת שותפי סוד. במקרה שלפנינו: ראש ממשלה, שר ביטחון ורמטכ"ל
השלישית: הרוע והפוליטיזציה. הנושא כולו ספוג פוליטיזציה ועל כן רוע. החמאס כל הזמן שוטף את מוח האוכלוסייה ברצועה כי הוא ניצח במלחמה. באים עכשיו מאצלנו וצורחים: נכון, אתה ניצחת במלחמה! כולי זעם על כמה פוליטיקאים, אלופים בדרגתם הצבאית, שיורקים לבאר ממנה שתו. אבל, הם לפחות לחמו ותרמו רבות לביטחון ישראל. איני יכול, מאידך-גיסא, שלא לבוז עמוקות לגברת
זהבה גלאון, עסקנית פוליטית, שאמרה על גנץ, בוגי וגם ביבי, שסיכנו את חייהם בצה"ל, שהם "חדלי אישים" שניהלו את המערכה ב"צוק איתן"". על כך נאמר" עבה קוטנם ממותנייך".