"עִבְרִית לַכֹּל" - ספרה של אורית אדר, הספר היחיד שנותר בשלמותו מהספרייה הגדולה בביתו של יעקב אבו אל קיאן, שכל עמוד בו זועק נגד משטרת ישראל, שהמטירה לעבר הבית הזה, אש מכלי נשק ונעצה בו מלתעות בולדוזרים.
רעייתי ואני עומדים על חורבות ביתו של יעקב אבו אל-קיעאן, מלווים באחיין של יעקב ז"ל, ראאד אבו אל-קיעאן. אנחנו מהלכים במקום, שפעם הייתה ספריה. מכל קרעי מאות ספרים במתמטיקה ובסטטיסטיקה, מדעי מחשב וטכנולוגיה, ספרות עברית וספרות ערבית, קוראן ותנ"ך אנחנו מוצאים ספר אחד ויחיד שנותר בשלמותו - הספר להוראת עברית מאת אורית אדר בהוצאת "אורט" ותעודת הוקרה על תרומתו המוצלחת של יעקב אבו אל-קיעאן כחבר במשלחת מורים למדעים בארצות הברית מטעם משרד החינוך ורשת "אורט".
הילד - שהלך רכוב על חמור מאום אל חיראן לעיירה חורה כדי ללמוד, כי באום אל חיראן אין בית ספר עד היום - הגיע לדרגת מורה מצטיין וסיים את לימודיו האקדמיים לתואר שני במדעי המחשב בהצטיינות יתרה. בנה משפחה הגשים חלום, אותו ניקבו כדורי משטרת ישראל.
תעודת ההוקרה ו-309 העמודים של הספר להוראת השפה העברית שכתבה אורית אדר - אוד מוצל אחד - ספר אחד שנותר בשלמותו מאש ירי ומלתעות בולדוזרים, שהסתערו על הבית ב-18 בינואר
הם אות הקין על תרבות השקר של מפקדי משטרת ישראל והשוטר מס' 1 שכינה את יעקב ז"ל "מחבל בזוי".
האחיין ראאד אבו אל קיאן מיישם כל רגע בחייו את משמעות השם ראאד - חלוץ - פיונר. בהיותו בן 18 ראה בשרות הצבאי יעד. מסלול חייו רשם שנות שירות של קצין מצטיין בחטיבת גבעתי. בהמשך רכש השכלה אקדמית בתחום מדעי החברה תוך נתינה ומסירות רבה לקהילה ולכפר אום אל חיראן. לכאן הגיע סבו בצו המושל הצבאי ב-1956 אחרי מאות שנות חיים שבטיים על אדמותיהם מול קיבוץ שובל.
שני כפרים של שבט אחד עומדים בפני הריסה. אום אל חיראן כדי להקים את חירן היהודית, וחלקו האחר של השבט בכפר עתיר הסמוך רק כדי להרחיב את יער יתיר.
למרבה הכאב, רוב אדמות הנגב הן שוממות. יש במרחבי הנגב מקום לכולם - לקיבוצים ולמושבים, לעיירות ולערים, לעיירות פיתוח ולאחוזות של משפחות בודדות וגם ל-33% מתושבי הנגב - הבדואים, ילידי הנגב, שממשלת ישראל מתעקשת לעייר אותם. אינה מוכנה להיענות לתביעות המסתכמות בכשלושה אחוזים של שטחי הנגב לאוכלוסייה המהווה 33% מתושבי הנגב. אוכלוסייה שבחלקה מבקש לשמור על אופי כפרי. ולא להגיע לזוועה בעיר חורה, שבתים בעיר נושקים לדירי עזים. צחנת דיר ועיר חיים בצוותא בצפיפות האורבנית.
יש בנגב אוכלוסייה יהודית המממשת את מאווייה בעבודה חקלאית באורח חיים קיבוצי, יש שבחרו באורח חיים של מושב. מרחבים חקלאיים גדולים הם תרומה לכלכלה הישראלית תוך מתן אפשרות נאותה לאזרח לממש אורח חיים הקרוב ללבו. כך בשטחים פתוחים ממשים את מאווייהם משפחות במושב קדש ובמושב נבטים.
יש בנגב אוכלוסייה בדואית, המהווה שליש מתושבי הנגב,, המבקשים לממש את מאווייהם ברעיית צאן, שהיא חלק מתרבותם מדורי דורות, וכל זה תָֹחוּם בשלושה אחוזים משטחי הנגב. עדיין לא מאוחר, שיקום ראש הממשלה ויתעשת ויאמר - טעינו בגישה כלפי האוכלוסייה הבדואית.
כשם שחברי קיבוץ רביבים בנגב הצפוני, קיבוץ איילות בנגב הדרומי ומושב פארן בבקעה, בתיהם פרוסים במרחב כפרי ומוקצים להם שטחי קרקע לחקלאות, ניתן לאפשר לעתיר ולאום אל חירן לנהל אורח חיים חקלאי התורם לכלכלת ישראל ולא להתעקש לעייר תושבים בכוח צווי בתי המשפט.
לצערי, הבדואים בנגב כמו ערביי קלנסואה וכפר קאסם הם קורבן למדיניות תג מחיר של ממשלת נתניהו. בעמונה ובעפרה נאלצה הממשלה למורת רוחה להרוס בתי
מתנחלים, שנבנו על אדמות פלשתיניות. כדי לשלם מס לזעמם של המתנחלים החלה ממשלת נתניהו להאיץ את החרבת הבתים בכפרים הערביים. האם אין זה תהליך של התאבדות להתחיל להרוס רבבות של בתים בכפרים הערביים וביישובי הבדואים?!
בֵּין אָהֳלֵי חוֹֹל צְהֻבִּים וְשִׁבְרֵי בָּתִּים
תְּלוּיִים עַל עָבֵי אֵשׁ וְעָבֵי דָּם
מְשׁוֹטֶטֶת אִמָּא שֶׁל יַעֲקֹב אַבּוּ אֶל קִיאָן
עֵינֶיהָ כָּהוּ
עוֹֹרָהּ נִסְדָּק
רָפוּי עַל בְּשָׁרָהּ
מַבָּט בּוֹהֶה שׁוֹאֵל -
אֵיפֹה הַכּפָר אוּם אֶל חִירָאן
לְאָן הָלַך
מִִי לָקַח אוֹתוֹ
מִי דָּרַס אֶת תְּפִלַּת הַשַּׁחַר
מִי יָרָה בִּתְּפִלָּה נְקִיָּה שֶׁל יַעֲקֹב אַבּוּ אֶל קִיאָן.
איתן קלינסקי
בַּמִּסְגָּד באום אל חיראן
מֵעַל ביתו של יעקב אל קיאן
בִּשְׁמוֹנֶה עשר בינואר
אַלְפַּיִם ושבע עשרה?!
