איזון מוסרי-פוליטי משובש

מאז שירח הדבש שלנו עם טראמפ החל להחמיץ אני מתריע על שתיקת הכבשים במחנה הלאומי נוכח התופעה, שבעוד אשר באמריקה התהפך העולם, כאן ב-נתניהו-לנד לא השתנה כלום: אותה ההקפאה, אותן ההריסות והעקירות, אותם הדיבורים על ריבונות פלשתינית-מינוס (מה זה: יש אמת-מינוס? יש בתולה-מינוס?) ובראש כולם אותו "הפתרון האזורי", תרופה פלאית שבעזרתה נתניהו כמעט והצליח להכניס את בוז'י לקואליציה ובו-זמנית הפיק מן המחנה הלאומי שתיקה של כבשים. התרגלנו להאשים בכל מום רע את 'התקשורת העוינת'. היום יש גם לימין תקשורת משלו, ועדיין לא נמצא מי שישאל לטיבה של "הוועידה האזורית" הזאת, שבוקר אפל אחד נתניהו עלול להפיל אותה עלינו בהפתעה. מה יודעים אנחנו על הייצור הזה? קודם כל, שהוא סוד כמוס ומותר רק לרמוז שהכוונה למדינות הסוניות "המתונות" (מצרים, סעודיה, ארצות המפרץ וירדן), שאתן ישראל מקיימת יחסים חשאיים מול אירן ודאעש. יותר מזה אסור להגיד, שמא ישמעו עמי המדינות האלה ויתקוממו על המשטרים שלהם על נכונותם לקבל גיבוי וסיוע מן האויב הציוני השנוא, שהשמדתו היא חלום חייהם. כבר על הסף עולות שתי בעיות - הסודיות והסיבה לסודיות. אסור לציבור לדעת, מה רוקם נתניהו עם מדינות ערב, וכמו-כן חייב נתניהו את חברי הקבינט בכתב שלא לגלות מה היה בינו לבין טראמפ ובמיוחד - מה סוכם לגבי הקפאת הבנייה. נשאלת השאלה, האם יש לנו אמון עיוור בנתניהו לחרוץ כך, בסודיות, את גורל העם והארץ? ומה נותר מן הדמוקרטיה המהוללת שלנו, אם כל דבר חשוב נחתך הרחק מידיעת הציבור? ועוד פירכה: אם עמי המדינות הנחשבות "מתונות" דבקים באיבתם הקיצונית ליהודים ולמדינתם, איזה ערך יש לכל מה שיוסכם באותה "וועידה אזורית"? וכמה סנטימטרים יוכלו המשטרים האלה ללכת לקראתנו מבלי לשלם בחייהם? הלא כדי להפיס אותם נתניהו כבר היה מוכן לקבל את "היוזמה הערבית-סעודית" - 'עם תיקונים' - והכבשים שותקים למרות הכתוב ביוזמה הזאת: מדינה פלשתינית, גבולות 67', חלוקת ירושלים, פליטים. והם עדיין שותקים, כאשר לנגד עיניהם ההקפאה נשארה בעינה - כ ד י שלא 'לקלקל' את סיכויי אותה הוועידה האזורית, שעוד לא באה לעולם וכבר פגיעתה רעה.

הכרת טובה

ומעל לכל מזדקרת השאלה העיקרית לגבי הלגיטימיות של המשויה שמציג לנו נתניהו: אנחנו מספקים למדינות האלה שרותי הישרדות צבאיים והיי-טקיים עלומים אך חיוניים, "ובתמורה" - נחלק את ירושלים וננטוש את לב מולדתנו. הנוסחה הזאת - לתת ולשלם בעבור הזכות לתת - כבר עובדת: בשנת 2015 טופלו בבתי החולים שלנו 97 אלף חולים ערבים מיו"ש פלוס 32,000 חולים מרצועת עזה. אני מתעלם מההיבט הכספי ואפילו מכך, שזה על חשבון "הזקנה (הישראלית) במסדרון" ומתרכז בהיבט אחד: איזו תמורה - מדינית או הסברתית, או לפחות תמורה של הכרת טובה ושיפור שמנו המושמץ בעולם - אנו מקבלים? ההשתנה משהו בהכנות למלחמה הבאה, בהסתה הכמו-נאצית, בטילים ובפצמ"רים? התשובה היא: מאומה. וגרוע מזה - לא מקבלים, כי לא דורשים! יחד עם מתנת בריאות למבקשי נפשנו אנחנו גם מספקים להם מים וחשמל. הרש"פ ברמאללה, שופעת השנאה, שעצרה לחקירה שלושה ערבים מאזור גוש-עציון באשמת ביקור בסוכה של ראש מועצת אפרת, חייבת לנו עבור חשמל למעלה ממיליארד שקל! חיילים המשרתים בעוטף עזה סרבו לאכול את הירקות שהגישו להם מתוצרת עזה. 'יורים ובוכים'? יורים ומפרנסים אויב על חשבון החקלאים הישראלים! גם בנפרד מן ההיבט הכלכלי יש כאן צד פסיכולוגי, ואולי פסיכו-פתולוגי: לא רק שלהתנהגות סוטה ופרברטית כזאת אין אח ורע בעולם, היא גורמת ישירות לכך שאנחנו במו ידינו מחזקים בקרב הערבים את האמונה שאכן עשינו להם עוול בממדים של פשעי הנאצים. כי איזה אדם שפוי מתנהג כך כלפי הזולת, אם לא ביצע כלפיו פשעים בסדר גודל של שואה? וכך אנחנו בעצמנו, בהתנהגותנו חסרת האחריות, מחזקים ומאששים את אגדת ה-"נאקבה". תמיהני, מדוע משפחות שאול אורון והדר גולדין, הי'ד, אינן מעמידות לממשלה דרישה אלמנטרית: להודיע לשלטונות החמאס שכל עוד לא תוחזרנה גופות יקיריהן, ינותק כל קשר ישראלי לרצועה: משאית אחת לא תגיע למסופים והקץ להומניטריות מצדנו מול הברוטאליות שלהם. המסר הזה גם יוטל ממטוסים במיליוני עותקים, למען תדע האוכלוסייה מה היא משלמת תמורת התענוג להחזיק בשתי גוויות וגם תרשום לפניה שהשפיות חזרה לקדקודיהם של היהודים. ודוגמה מראשית השנה. זמן לא ארוך לאחר ששלטונות רמאללה בישלו לנו באו"ם את החלטת מועצת הביטחון המרושעת, נתנה להם הממשלה "בתמורה" היתר ל-97 פרויקטים לפיתוח פלשתיני באזור C, וכן אוטונומיה מוגברת בתחום החשמל, הטלקומוניקציה ושרותי הדואר. כמו-כן אישר להם ליברמן 11 פרויקטים של בנייה. זאת, בעוד הבנייה ליהודים מוקפאת ואף נהרסת, ורמאללה אינה מרשה שהמפעלים - כגון מים, ביוב, דרכים - ישמשו גם צרכים של יהודים. כעת גם התפרסם, אילו ויתורים הציע נתניהו לבוז'י הרצוג על דעת מצרים וירדן, טוני בלייר וקרי מאחורי גביהם של בני עמו, וביניהם - הקפאת ההתנחלות, נסיגה נרחבת ומדינה פלשתינית, והכל לקראת אותה הוועידה האזורית שקראתי לה שלא בצדק "אינוס קבוצתי", ולאמיתו של דבר זו 'בעילה בהסכמה'.ובינתיים, שתיקת הכבשים במחנה הלאומי - גם נוכח העוול הזועק לשמים שנעשה למגורשי עמונה השובתים רעב וטרם נענו - נמשכת, ביחד עם הקפאה ליהודים ופיתוח מואץ לערבים. עד מתי?