דבריו המקוממים של יגאל לוינשטיין לגבי שירותן של נשים בצה"ל לא היו צריכים להפתיע איש. לית מאן דפליג שהחברה הדתית-לאומית עברה תמורות עמוקות ברבות הימים. תפישתו של לוינשטיין אינה מבטאה עמדה אישית אלא זו העמדה של כל הממסד הדתי לאומי, כמעט. מאחורי לוינשטיין עומדים רבבות רבנים ואנשי חינוך הרואים עין בעין את מה שלוינשטיין העז לומר בפומבי. אלפים רבים, אולי מאות אלפים בחברה הדתית לאומית ובחברה הישראלית תומכים בלוינשטיין.
המציאות עיצבה גם את דמותו של צה"ל. עקרונות היסוד עליהם הוקם צה"ל השתנו לבלי הכר. כך כותבת ד"ר כרמית הבר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה: "השירות בצה"ל הוא שירות ציבורי, וככזה מוטלת על צה"ל החובה היתרה להקפיד על שוויון מהותי של כלל המשרתים והמשרתות בו, אגב הבטחת יחס מכבד ומתן הזדמנויות שוות לשירות משמעותי לכולם. פגיעה במעמד של הנשים מערערת את הערכים הבסיסיים של המדינה ושל צה"ל כאחד. ערך השוויון צריך אפוא להנחות כל מתווה שייקבע וכל חקיקה שתנוסח בדבר גיוס החרדים ואוכלוסיות אחרות לצה"ל. הנורמות הנקבעות ומתעצבות בתוך צה"ל טומנות בחובן משמעות מרחיקת לכת בדבר עיצוב הנורמות במרחב הציבורי הכללי במדינת ישראל. לפיכך יש להביא בחשבון כי פגיעה במעמד הנשים בצבא מערערת את עקרון השוויון לנשים גם מחוץ לצבא". על-אף העובדה שדברי ד"ר הבר נכונים לחלוטין, אין בקרב הציבור הדתי-לאומי מי שיקבל עמדות אלה, וודאי לא במגזר החרדי. כך נוצרה האפליה הזועקת לשמיים בין חיילים וחיילות דתיים לבין אלה החילוניים, אפליה הקיימת עד היום. לוינשטיין אינו מסתפק באפליה הקיימת אלא מבקש להרחיבה עוד ועוד עד שבנות דתיות לא תשרתנה בצה"ל למען לא יצאו בסוף השירות "לא יהודיות". כאמור, הממסד הדתי והרבנות הראשית תומכים בעמדת לוינשטיין לחלוטין. אחת הסיבות המרכזיות לשינויים המתרחשים בצה"ל לגבי נשים היא ההדתו של צה"ל. וכך כותבת ד"ר הבר: "אחת הסיבות לבלימת המהלכים לקידום מעמד הנשים בצה"ל ואף להעמקת הפגיעה במעמדן בשנים האחרונות היא תהליך ה"הֲדָתָה" המתרחש בצבא. תהליך זה כולל התגברות של ההשפעה הדתית בצה"ל )ראו הרחבה בפרקי הספר בין הכיפה לכומתה ודיון ממוקד ּבַמושג בפרק ההקדמה של ראובן גל. הרקע לתהליך הוא גידול בולט בשנים האחרונות במספר שומרי המצוות בקרב הקצונה בצה"ל והתחזקות כללית בהתערבות הלכתית בסוגיות פוליטיות וצבאיות". זו בדיוק הייתה הכוונה של לוינשטיין באמירותיו הגסות.
חוק מטופש
וישנו עוד היבט מרכזי באפליה הקיימת בישראל באשר לשירות הבנות הדתיות בצה"ל. יש לזכור היטב שבנות המצהירות על היותן דתיות פטורות לחלוטין משירות צבאי רק על סמך הצהרה בלבד. הדעה הרווחת לפיה בנות דתיות שאינן משרתות בצה"ל יוצאות לשירות לאומי זו בדיה. השירות הלאומי הוא התנדבותי ורק בנות המעוניינות לשרת שירות לאומי עושות כן. בנות דתיות שאינן רוצות לשרת בשירות לאומי, יכולות לנוח בשקט כי החוק לצדן. אגב, גם אורך השירות הלאומי אינו מותנה בחוק. בת דתיה יכולה לשרת שנה, יכולה לשרת שנתיים, הכל לפי מיטב רצונותיה. בנות שאינן דתיות מחויבות על-פי חוק שירות צבאי להתגייס ללא כל אפשרות להמיר את השירות הצבאי בשירות אחר. זו אפליה זועקת לשמיים. אלא שאנו ניצבים בפני החוק המטופש הזה משום הפוליטיקה הישראלית שהצמיחה הסכמים קואליציוניים עקומים ומפלים. די בלהזכיר את התנהלות נתניהו וחברי
הבית היהודי בנושא השוויון בנטל. בממשלה הקודמת הם התפארו על ההישג הבלתי רגיל לכאורה לחייב את כל החרדים להתגייס. בממשלה הנוכחית, אלה שהצביעו בעד השוויון בנטל ביטלוהו. למה? ככה! נוחות פוליטית.
היינו יכולים להרחיב ולהעמיק אך נדמה שאין צורך בכך. כל אחד יודע במה אנו עוסקים ומהי המציאות בישראל. אגב, אותם נציגים פוליטיים של המגזר הדתי-לאומי הפועלים בכנסת ובממשלה הם חלק מאותם גורמים מוסמכים השולחים את חיילי ישראל לקרב. האפליה המובנית והזועקת לשמיים אינה מפריעה להם. ההפך הוא הנכון. למה הדבר דומה? לנושא ההתנחלויות. המגזר הדתי לאומי יחד עם אנשי הליכוד וגורמים פוליטיים אינטרסנטיים אחרים, אינו חדל מלהקדיש את כל מרצו להנחלת הדוקטרינה הדתית-פוליטית שלהם לגבי עתיד ההתנחלויות על כלל החברה הישראלית. שר החינוך של ישראל הורה לבתי הספר לקבל אל חצרותיהם קציני צבא שיסבירו לתלמידים את חשיבות השירות הצבאי. לאותו שר חינוך אין בעיה ששירות הבנות בלתי שוויוני לחלוטין. איך יודעים זאת? התמיכה של בנט בלוינשטיין. אז שיהיה לנו בהצלחה ולעזאזל כל הערכים האחרים זולת אלה שבנט-לוינשטיין ודומיהם מייצגים.
