שני אירועים משמעותיים מבחינת הציבור הדתי-לאומי אירעו בזמן האחרון: הריסת בתים בעמונה ועפרה, וסיכול מתווה הכותל הרפורמי. קשה להמעיט בחשיבות שני האירועים, וכדאי ללמוד מהם משהו.
הריסת הבתים בעמונה ועפרה כמעט בלתי נתפסת: הקייס המשפטי להריסה רופס, השלטון בידי הימין, נתניהו לא רוצה בהריסתם, בנט יושב בקואליציה, הפרטנרים האחרים - דתיים וחרדים, גם הם לא מעוניינים בכך, שרת המשפטים מ
הבית היהודי, היועץ המשפטי איש של נתניהו, וחובש כיפה שחורה, השלטון בארה"ב התחלף, השמאל באירופה בנסיגה, הנושא היה ידוע מזה שנים.
התוצאה: הבתים נהרסו. בלי מצמוץ.
מנגד: מתווה הכותל: הדבר הוצג (במרמה) כהליך קטן ובלתי חשוב שכולם מסכימים עליו. פרויקט נגרות הכולל במה קטנה למען "שלמות העם היהודי", כדי ש, נעבעך, יוכלו הרפורמים לממש את סטיותיהם הרליגיוזיות בפינה משלהם.
המשמעות הייתה אחרת לגמרי: הרפורמים היו מקבלים בעלות משותפת על המותג "יהדות" במדינת ישראל. הכרה רשמית של ממשלת ישראל ביהדות רפורמית, לא כמושג חברתי, אלא כמושג דתי.
נתניהו היה בעד, בנט היה בעד, שרנסקי והסוכנות היו קבלן הביצוע, החרדים כבר נכנעו, הציבור שלנו פיהק, מי בחוסר הבנה, מי בייאוש. ההצבעה יועדה להיות במחטף, הרבנים הראשיים הוטעו, רב הכותל נשאר לבד ושיתף פעולה מחוסר ברירה.
רק ילד אחד קטן היה נגד: ארגון מיקרוסקופי בשם "ליב"ה".
התוצאה: מתווה הכותל נעצר. מוסמס, וקרוב לוודאי - יבוטל.
בדיעבד, אפשר למצוא הרבה סיבות להצלחה זו: לילד הקטן היה אבא ושמו הרב צב"י טאו, והילד פעל בשכל, זיהה שמרוב להיטות דילגו על שלבים, ופנה לבג"ץ. וכך המן בכבודו ובעצמו נאלץ לתת צו ביניים להפסקת התהליך, ובינתיים הופעלו כל גדולי התורה, ושלומי אמוני ישראל, בציבור החרדי בעיקר, ושליחי הציבור נזכרו שבעצם הם בעד הכותל ונגד הרפורמים. ליב"ה היו זרעי "יודיד הכסף" שנזרע בענן, עם ישראל כבר הוריד את הגשם. כדאי לעשות עבודה מחקר על התהליך.
לילד יש היסטוריה: ליב"ה גם הצליחה לחסום את רוב חוקי "הקרן החדשה" שהובאו על-ידי הצמד לפיד בנט, ולחשוף את צמרת צה"ל הפוסט ציונית, הפוסט לוחמת, אבל לא זה הלקח בנקודה זו: 45 שנה של אקטיביזם דתי-לאומי נתנו לשמאל את כל המידע עלינו. אנחנו שקופים. נפרסם מודעה של דונם ב
הארץ, נמלא את כיכר רבין במיליון איש, נביא מאה אלף לעפרה. כלום. עולים עלינו עם טנקים. ואנחנו מטיחים שוב ושוב את הראש בקיר. אותה שיטה. הפגנות, בחירות, איומים "שכנוע"...וכלום.
ארגון ליב"ה פועל בצורה אחרת. הוא מחקה, בלי להתכוון כמובן, ארגון שטני מהצד השני. הקרן לישראל חדשה. בשנת 77 השמאל לא האמין שזה קורה לו: השלטון במדינת מפא"י אבד. לקח לו 3 שנים של הבנה והפנמה מרה שכל העתיד הדמוקרטי והדמוגרפי לטובת הימין, וכדאי לחשוב אחרת.
ב-1980 הוקמה התשובה: הקרן לישראל חדשה. כך נבנתה לאט-לאט רשת קורי העכביש האימתנית המסיטה את מדינת ישראל מדרכה סמולה. עמותות ועוד עמותות ועוד עמותות, פעילים בשכר, מתנדבים ותביעות משפטיות, תוכניות חינוכיות, נוכחות בוועדות הכנסת, מניפולציות פוליטיות, פרסומים בעיתון והפעלת תקשורת מגמתית, קוראים לזה גם "המגזר השלישי", גם "החברה האזרחית". בפועל זה כביש עוקף דמוקרטיה.
וכדי לנטרל את הנחש הזה צריך לפעול באותה דרך.
קוריוז: שאלו פעם את
צלי רשף, מראשי "
שלום עכשיו" מהיכן לקחו את הרעיון להקמת הארגון. "מגוש אמונים", ענה, בלי להתבלבל. ההבנה שיש יכולת להשפיע על הפוליטיקה הגדולה שלא דרך "מרכז המפלגה", אלא דרך תנועת המונים נלקחה מהמודל של גוש אמונים בשנים 73-77. לשיטות עבודה מותר לעבור צד. "מאויבי תחכמני".
את מאות האלפים, מודעות הענק, ו"מועצת יש"ע" נשאיר, עם הרבה כבוד, להיסטוריה ולגדולי "גוש אמונים". את כל האנרגיה האדירה הזו יש להתמיר לפעילות חוץ פרלמנטרית, בהנחיית גדולי ישראל, במסגרת "החברה האזרחית", וזאת כדי לחסל את כוונותיה של המוטציה הסמולנית של "החברה האזרחית". יש לשכפל את "ליב"ה", להקים מאות עמותות, לתרום מיליוני שקלים, לגייס את יהדות התפוצות ואוהדי ישראל מחו"ל. לפעול בתחכום ומסירות, ובעזרת ד' - לנצח.
