לשכה חסרת שיניים וחסרת יכולת אכיפה

קראנו, בתמיהה רבה, חזרנו וקראנו, באותה תמיהה ממש, שהלכה וגברה, הידיעה שפרסם איתמר לוין היום (מחלקה ראשונה, תאריך 29.3.2017) לפיה מאיימת לשכת עורכי-הדין להשבית מערכת בתי-המשפט לאחר חופשת הפסח, בשל המחלוקת המתמשכת על תנאי הפנסיה, כתוצאה מהחלטה שקיבל בעניין זה, הוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין. מהידיעה שפרסם איתמר לוין עולה, כי השופטים נהנו עד לפני מספר שנים מפנסיה תקציבית, בשיעור של 2% לכל שנת שירות ועד למקסימום של 70% וכי זמן רב לאחר שכמעט כל יתר עובדי המדינה הועברו לפנסיה צוברת, הועברו גם השופטים - דבר שהקטין בצורה משמעותית הפנסיה למי שאינם נשארים במערכת עד גיל הפרישה הקבוע בחוק. מתברר, כי השופטים דורשים להחיל עליהם את התנאים שניתנו לאנשי הקבע בצה"ל - פנסיית גישור, המצמצמת הפער בין הפנסיה התקציבית לבין הפנסיה הצוברת. מאחר שעל-פי הוראות החוק מנועים שופטי בתי-המשפט, לשבות, מסתבר כי לשכת עורכי-הדין עושה מלאכתם, כאשר לשכת זו מאיימת - כעולה מהחלטת הוועד המרכזי - כי אם לא יושג סיכום עם השופטים על תנאי הפנסיה, הרי ימנעו עורכי-הדין מלהופיע בבתי-המשפט ובכך יגרמו לשיתוקה של מערכת המשפט. נער הייתי גם זקנתי ולקח טוב למדתי ממוריי ומאמניי בעבר והוא - אל תכריז הכרזות שלא תוכל לקיים אותן ואל תפרסם, בחלל האוויר, פרסומים כוחניים, שלא בהכרח, תוכל להגשים ולממש אותם. פנינו - בעניין זה - לחוק לשכת עורכי-הדין, כדי לראות מהיכן שואב הוועד המרכזי של הלשכה סמכותו להכריז על שיתוקה של מערכת המשפט, אם לא יוסדרו תנאי הפנסיה של השופטים וחשוב מכל - האם יכול הוועד המרכזי של הלשכה, לכפות קיום שביתה שכזו, אחר חג הפסח על חברי לשכת עורכי-הדין. עורכי-דין ועורכות-דין, המעוניינים לעסוק במקצוע עריכת-הדין, באופן שוטף, חייבים להיות חברים בלשכת עורכי-הדין ולשלם מיסים כפויים ללשכת עורכי-הדין, הקובעת להם מה יהיה סכום המס השנתי, המהווה דמי חברות בלשכה ותנאי לעצם זכאותם, לעסוק במקצוע עריכת-הדין. לשכת עורכי-הדין, הינה תאגיד הכשר לכל זכות וחובה, שהוקם מכוח חוק, הקובע מה הם תפקידי החובה של הלשכה. הלשכה חייבת לרשום מתמחים, לפקח על התמחותם וקיום בחינות ההתמחות. כמו-כן מסמיכה היא עורכי-דין, על-ידי קבלתם כחברי הלשכה; מנהלת מרשם של עורכי-דין זרים. מקיימת שיפוט משמעתי לחבריה, לעורכי-דין זרים הרשומים במרשם אצלה ולמתמחים, כמו-גם מעניקה היא סעד משפטי למעוטי אמצעים שאינם זכאים לכך מהמדינה, לפי הוראות חוק. אלה הם תפקידי החובה של הלשכה, מכוח חוק לשכת עורכי-הדין - ואין בלתם. בנוסף רשאית הלשכה, בין השאר, לחוות דעתה על הצעות חוק וחקיקת משנה; לשמש בורר ולמנות בוררים; לארגן השתלמויות לחברי הלשכה; לעסוק בהליכי גישור; לפעול להגנת ענייניהם המקצועיים של חברי הלשכה; לייסד קרנות ביטוח, קרנות פנסיה ומוסדות אחרים של עזרה הדדית לחברי הלשכה; ליזום פעולות ומפעלים של מחקר המשפט בכלל, והמשפט העברי בפרט, ולהשתתף בפעולות ומפעלים כאלה; לעסוק בהוצאת ספרות משפטית. חוק לשכת עורכי-הדין, מונה תפקידי רשות נוספים של הלשכה והם: ניהול קשרי החוץ של הלשכה; ניהול קשרי הלשכה עם רשויות המדינה ופעולות לטובת צרכי חברי הלשכה. לא ברור הוא הדבר - לחלוטין - כי החלטתו זו של הוועד המרכזי של הלשכה, עומדת בקנה מידה אחד עם תפקידי רשות אלה של הלשכה. בהתאם לעמדתו של ראש הלשכה הרי: "שנים ארוכות של דיונים ודיבורים בוועדות שונות לא הועילו ולא הובילו לפתרון הבעיה ומי שמשלם את המחיר הם ציבור עורכי הדין והמתדיינים בבתי המשפט. הגיעה העת לעשות מעשה ואם לא יהיה מנוס תיאלץ לשכת עורכי הדין, לראשונה בתולדותיה, להשבית את מערכת המשפט. זו בעיה מהותית שחייבת לבוא על פתרונה בהקדם האפשר". בכל הכבוד הראוי לרצון של לשכת עורכי-הדין, "לדחוף" נושא פנסיית הגישור אותה תובעים השופטים לקבל, בנימוק שאם לא תינתן פנסיה זו לציבור השופטים, הרי מי שמשלם המחיר הוא ציבור עורכי-הדין והמתדיינים בבתי-המשפט, לא ברור הדבר כלל וכלל כי הדבר הינו בגדר סמכותה החוקית של הלשכה, בהתאם לחוק לשכת עורכי-הדין. זאת ועוד. לא ברור כיצד תוכל לאכוף לשכת עורכי-הדין על חבריה, לקיים החלטת הוועד המרכזי, בדרך של אכיפת עורכי-הדין שלא להופיע בבתי-משפט, לאחר פגרת הפסח, שעה שחלק ניכר מציבור עורכי-הדין ועורכות-הדין, הינם שכירים העלולים לקפח פרנסתם, אם לא יגיעו לדיונים משפטיים, שאליהם נשלחו הם, בידי מעסיקיהם. בעניין זה מן הראוי להפנות לפקודת הנזיקין בעניין גרם הפרת חוזה ולפיו מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על-ידי כך נזק ממון. אומנם מודגש כי לעניין זה שביתה והשבתה לא ייחשבו כהפרת חוזה, אבל לא בטוח ש"שביתת" עורכי-הדין, מוגנת על-פי סייג זה, מה גם שלא ניתן לאכוף קיומה של שביתה זו, על מי שאינם עצמאיים ומנהלים משרדים פרטיים לפרנסתם. הוא אשר הדגשנו, תחילתם של דברים. מי שאינו יכול לאכוף הכרזות פומביות שלו, בל יכריז אותן ברבים, פן ימיט בושה וכלימה מיותרת, בכל הכבוד הראוי, על עצמו.