רשות השידור ובעיקר "הערוץ הראשון" היו צריכים "לעבור מהעולם" לפני למעלה מעשרים שנה עת עלה לשידור, בתחילה, ערוץ 2 ולאחריו
ערוץ 10. שידורי הערוצים הללו חשפו בפומבי את האיכות הירודה של הערוץ הראשון, גם מבחינת התוכן, גם מבחינה טכנית וגם מההיבט האנושי. אנו, אזרחי המדינה צפינו בערוץ הזה בלית-ברירה. לא היה לו ולנו תחליף. אך מרגע שהוקמו הערוצים הנוספים וראינו את החידלון נטשנו אותו. הרייטינג שלו היה בסביבות 1-2%. לכן,
ממשלה אמיצה הייתה סוגרת אותו לפני עשרים שנה וחוסכת לאזרחיה מאות שקלים בשנה, תשלום עבור אגרת השידור.
עובדי הרשות, בשנים שהיו בלעדיים בשידורי הטלוויזיה בארץ מנעו מאתנו במשך שנים רבות מלראות שידורי טלוויזיה בצבע (אנטי-מחיקון, זוכרים?), שבתו כאוות-נפשם ותמיד בשעות שכולנו משתוקקים לשבת בספה לאחר יום עבודה מפרך ולצפות בנחת בחדשות. אנחנו היינו חומר הגלם שבעזרתו בנו לעצמם משכורות עתק. גם עתה, כחודש לפני סגירת הרשות הם עדיין ממשיכים להשבית שידורים ובמקום לשדר חדשות הם מתעסקים בענייניהם כאילו שזה ערוצם הפרטי שירשו מסבם. לכן חובה ומצווה היא לשלוח את המוסד הזה יחד עם עובדיו לביתם בסוף חודש זה ובאיחור של עשרים שנה.
איני יודע כיצד יפעל "התאגיד". זאת נוכל לשפוט בעוד כחצי שנה, אך דוגמה וסימן למה שצפוי לנו ממנו חזינו לפני כשבועיים כאשר ראשי הערוץ מינו את הקריינית הנאה (קריינית ותו-לא, תאמינו לי)
גאולה אבן למנחה הראשית של תוכנית האקטואלית המרכזית של הערוץ. הגברת אבן היא, כידוע, רעייתו של מר
גדעון סער המכריז, השכם וערב, כי כאשר הנסיבות יאפשרו זאת הוא יתמודד על ראשות מפלגת הליכוד ואם יזכה הרי סיכוייו גדולים שימונה לראש ממשלה. אז הגברת אבן, שתמיד, בשם השקיפות, דואגת להזכיר לנו מיהו בעלה היא אמורה להיות אישיות "ניטרלית" בניהול תוכנית האקטואלית מספר אחד ב"תאגיד" ואולי בארץ כולה.
מינוי זה מעיד יותר מכול על צורת החשיבה, לא רק של מנהלי הערוץ, אלא של כלל אנשי התקשורת בארץ, וכנראה גם בהרבה ארצות אחרות (בארה"ב ודאי). העיתונאים בארץ משוכנעים כי הם אלו שעליהם הוטל תפקיד ניהול המדינה (הרי כל היתר טיפשים או מושחתים). הם מחליטים מי יהיה ראש הממשלה, נשיא, שופטים, יועץ משפטי וכו". זכורים דבריו של מר
ארנון מוזס לראש הממשלה
בנימין נתניהו, שצוטטו בכל אמצעי התקשורת,
"תהיה ראש ממשלה כל זמן שתרצה" כמובן כנגד תמורה כלכלית מסוימת. מר מוזס היה בטוח שהוא יכול למנות את ראש הממשלה. כמו ש"הניו-יורק טיימס" היה בטוח שהוא יקבע מי יהיה נשיא ארצות הברית. אז מנהלי ה"תאגיד" בטוחים שהם יכולים לנווט את מצעד המועמדים להנהגת המדינה, בין היתר, על-ידי מינוי אשתו של אחד מהם למשרה בכירה ביותר בשידורים.
התקשורת חיה במציאות מדומה שהיא בנתה לעצמה. אך מידי פעם המציאות האמתית טופחת על פניהם. כך קרה בבחירות 2015 בארץ. כך קרה בבחירות 2016 בארצות הברית. הציבור, אותו עדר שלא סופרים אותו ולא מתייחסים אליו הסביר להם (לעיתונאים) מאין משתין הדג ובאיזו קשת.
טוב עשה ראש הממשלה ששינה את מבנה ה"תאגיד" באופן שיהיה יותר פיקוח. אין שום גוף במדינה שמקבל כספי ציבור ואין עליו פיקוח. ואין מקום ש"התאגיד" יהיה הראשון.
אני מחכה בקוצר-רוח לסגירת רשות השידור וממש לא אכפת לי מה יקרה לעובדיה. די והותר הם סחטו אותנו במשך השנים והגיע הזמן לנער מגבנו את הגוף הטפילי הזה.
נקווה ש"התאגיד" יפתיע אותנו לטובה.
