בשבוע שעבר פרסם העורך המשפטי של האתר,
איתמר לוין, כתבה שכותרתה, "העובדות החלופיות של מצגר". ואשר מתייחס לכתבה שפורסמה בעיתון "מצב הרוח" והביאה את גרסתם של מקורבים לרב אודות הפרשה.
הצטערתי מאוד לראות את העובדה שלוין בחר להשמיט מהרב את תוארו ולכנות אותך כך, "מצגר" בשם המשפחה בלבד. אומנם כעת, בנקודת הזמן הזו, מצבו הציבורי של הרב די מאתגר, אבל אני רואה לעצמי כחובה לא לזנוח חברים וידידים גם בשעות לא קלות. ואני אומר בידידות לכותב המאמר איתמר לוין, שלעניות דעתי הפגיעה הזו בכבודו של הרב, הייתה מיותרת.
אבל מעבר לכך, חשוב לי להגיב לגופם של דברים, לעובדות תכלס. כמי שמכיר גם את הרב אבל גם ובעיקר את הנורמות בעולם הרבני בישראל. אני חושב שאם הרב מצגר צריך להיכנס לכלא, הרי שלא מעט רבנים נוספים ומוכרים צריכים להיכנס יחד עמו. הרבה מאוד רבנים היו מעורבים לאורך השנים בפעילות כלכלית ענפה שתכליתה איסוף כספי צדקה לטובת מטרות שונות, כולם תוגמלו בנדיבות. אם מחליטים לסיים את החגיגה, צריך לעשות את זה לכולם ולא לנקוט בשיטה בררנית.
אליבא דלוין, "מצגר לא הוציא מפיו מילה של הודאה, חרטה ובקשת סליחה". אין לי ספק, שאם היה רואה את הרב מצגר עומד על דוכן הנאשמים בבית המשפט ומודה בכתב האישום, ואחרי כן לוחץ באבירות את ידו של התובע בתיק ומזיל דמעות, היה נמנע מלומר דבר שכזה
יתרה מכך, באותו יום שבו החמיר השופט יועד הכהן את עונשו של הרב מצגר תפס אותו כתב
ערוץ 10 אביעד גליקמן לשיחה בטלפון, כשהוא המום מההחמרה בעונשו דיבר הרב ולא מקורביו, ומה הוא אמר שם? שהוא חתם על העסקה מ-2 סיבות. הראשונה, למנוע את המשך התנהלות ההליכים שמסבים צער למשפחה. והשנייה, "לקחת אחריות כאיש ציבור". אז הודאה יש כאן, והבנה של האחריות הציבורית יש כאן.
נקודה נוספת שראוייה לציון, היא התייחסותו של לוין לכתבה המקורית בעיתון מצב הרוח, בה צוטטו מקורבי הרב, "כל המעשים המיוחסים לו, במרכזם הפניית נדבנים שהתייעצו עימו בהקשר לתרומות צדקה, לעמותות שבתורן תיגמלו אותו ואת עד המדינה בפרשה באחוזים מהתרומות, אינם נחשבים לשוחד על-פי ההלכה". על זה כתב לוין, "אם הרב הראשי לישראל חושב שחוק המדינה אינו מחייב אותו - יש לו (ולנו) בעיה קשה". ובכן, קודם כל, הרב הראשי מבין היטב את הטעות שעשה ועבר על חוק המדינה. ולכן גם הלך לעסקת טיעון, אבל חשוב מאוד כאשר אנו מדברים על " כבוד התורה ולומדיה", להבין שלעמדת ההלכה בנושא יש משמעות. כך למשל פורסמה כתבה ב"
מקור ראשון" שציטטה מאמר הלכתי מתורת הרב
עובדיה יוסף הקובע שאין במעשיו של מצגר משום עבירה על חוקי ההלכה.
ואחרון חביב, בנוגע לדירתו של הרב מצגר, עליה נאמר בכתבה כי היא, "לא ממש צנועה". ובכן, אני מעיד כי בדירתו של הרב, בה הוא מתגורר כ-35 שנה, המטבח והסלון יחד שוכנים בגודל זעום ומרוהט בפשטות וצניעות, לצד מספר חדרי שינה פשוטים וקטנים. היא אולי נמצאת במיקום נחשק, אבל כדירה היא לא מתקרבת למושגים של עושר.
אני מאמין מאוד ביכולת לבדוק את הדברים על בסיס עובדות ולתקן. לכן, דווקא כאשר מדובר במאמר של עיתונאי שאני מכבד ומוקיר את מקצועיותו, וכשהוא אומר כי מטרתו "להסב את תשומת ליבם של שופטי העליון", שאליהם אמור לבוא עניינו הרב בקרוב במסגרת הערעור על ההחמרה בגזר הדין. יש מקום לגלות זהירות יתר. אל לנו לבוא אל אדם בשעתו הקשה ולהפוך נגדו בדברי קטגוריה כדי להחמיר ולהקשות עליו. הייתה עסקת טיעון שאותה קיבל הרב ועמד בתנאיה, עונש מאסר משמעותי סוכם, ועכשיו מותר לנו גם לזכור לרב את כל הדברים הטובים שעשה במסגרת תפקידו ולתת לו להניח את העניין מאחוריו. בשבילו אבל גם בשבילנו.
