שביתת הרעב של האסירים הביטחונים בבתי הכלא בישראל מסכנת את הרגיעה הביטחונית בגדה והיא איננה טובה לאינטרסים של ישראל והרשות הפלשתינית. אומנם השביתה מקיפה כרגע רק כ-1,200 אסירים ביטחוניים מתוך 6,500 אסירים, אך ככל שינקוף הזמן עלול מעגל האסירים השובתים רעב להתרחב ולהשפיע על דעת הקהל הפלשתינית בשטחים ולהתסיסה.
הנהגת פתח בתוך הכלא בראשותו של מרוואן ברגותי אומרת בגלוי כי הצלחת השביתה תלויה רבות ברוח הגבית שהיא תקבל מאמצעי התקשורת הפלשתינים ומהרחוב הפלשתיני שהיא מצפה ממנו לפעולות הזדהות עם השביתה בהיקפים גדולים של תהלוכות, הפגנות ושביתות.
עיסא קראקע, ראש המטה המטפל בענייני האסירים הביטחוניים הפלשתינים מגדיר את שביתת הרעב במילים "חצי אינתיפאדה", השאיפה של האסירים הביטחוניים היא שהשביתה שלהם תצליח ולא תיכשל כפי שנכשלה שביתת הרעב של האסירים בשנת 2004.
זוהי השביתה הגדולה הראשונה של האסירים הביטחוניים מאז השביתה האחרונה בשנת 2012 שבה השתתפו כ-600 אסירים ביטחוניים. אותה שביתת רעב נכשלה כתוצאה מהתמודדות נכונה של שירות בתי הסוהר הישראלי (שב"ס) וחוסר אחדות ותיאום בקרב האסירים הביטחוניים.
הפעם, מבטיח מרוואן ברגותי שביתה מוצלחת שתביא לניצחון, דהיינו קבלת כל הדרישות של האסירים לשיפור בתנאי מאסרם.
ברגותי השקיע בשביתה הזו הרבה תיאום ותכנון, מחד-גיסא הוא רוצה להשיג תנאי מאסר טובים ונוחים יותר לאסירים הביטחוניים אך מאידך-גיסא, מה שמניע אותו בעיקר הוא המניע הפוליטי, לעשות קאמבק פוליטי לצמרת תנועת פתח לאחר שהורחק ממנה לפני כמה חודשים על-ידי יו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, למרות שנבחר במקום הראשון בפריימריז של תנועת פתח ולמרות שהוא הוביל בסקרי דעת הקהל הפלשתינים במקום הראשון כיורשו של עבאס. לכן, יש להסתכל על שביתת הרעב הזו גם כחלק ממאבקו האישי של מרוואן ברגותי בקרב הירושה על הנהגת פתח והרשות הפלשתינית.
עבאס ניסה למנוע את השביתה אך מרוואן ברגותי דחה את כל המסרים שהועברו לו בנושא, על-פי גורמים בפתח הוא זועם על עבאס שנטש אותו בכלא ואח"כ אף הרחיק אותו מצמרת פתח בתואנה שהוא נתון ללחצים כבדים של ישראל וארה"ב שאינן מוכנות לכך, כזכור, מרוואן ברגותי מרצה עונש של חמישה מאסרי עולם על רצח אזרחים ישראלים באינתיפאדה השנייה.
הזעם של מרוואן ברגותי נמשך כבר כמה שנים והוא גורס שהרשות הפלשתינית לא עשתה די כדי להביא לשחרורו במסגרת עסקת שליט ב2011, לטענת מקורביו, מחמוד עבאס מעדיף אותו בכלא הישראלי כסמל למאבק הפלשתיני ולא מחוץ לכותלי הכלא כדי שלא יהווה איום על הנהגתו ביחד עם ידידו הקרוב
מוחמד דחלאן שהינו יריבו המר של מחמוד עבאס.
לכן, ברחוב הפלשתיני יש רבים הרואים בשביתת הרעב הזו את הנקמה של מרוואן ברגותי במחמוד עבאס ובבכירי פתח המקיפים אותו, ברגותי מוכיח באמצעות השביתה כי הוא "לוחם החופש" האמיתי של העם הפלשתיני הראוי להנהגתו ומצדיק את הכינוי שהוצמד לו בשנים האחרונות, "נלסון מנדלה הפלשתיני".
מחמוד עבאס שיגר אגרת לקראת "יום האסיר הפלשתיני" שחל ב-17 באפריל שבה הבטיח לאסירים הביטחוניים שהם בראש דאגותיו בכל פורום בזירה המדינית, הוא גם קרא לקהילה הבינלאומית להתערב במצבם בבתי הכלא ולהציל את חייהם של האסירים הפלשתינים, נציג אש"פ באו"ם ריאד מנצור שיגר כבר לפני כמה ימים איגרת בנושא למזכ"ל האו"ם ולמועצת הביטחון.
אולם, מדובר ב"מס שפתיים" מחמוד עבאס איננו מעוניין באמת בהצלחת שביתת הרעב שתחזק את מעמדו של ברגותי או בשחרורו של מרוואן ברגותי, הקורא בעצם השביתה תיגר על מנהיגותו, מחמוד עבאס אמור לפגוש ב-3 במאי את הנשיא טראמפ בבית הלבן, ברגותי גונב ממנה את ההצגה ויתכן שהשביתה תימשך עוד זמן רב כשתשומת הלב והאהדה הפלשתינית מופנים כלפי ברגותי.
החששות במערכת הביטחון של ישראל וברש"פ הם ששביתת הרעב של האסירים הביטחוניים תהפוך במשך הזמן לכדור שלג מתגלגל, יצטרפו אליה אסירים נוספים ומעגל ההפגנות בגדה יתרחב ויהפוך למעין אינתיפאדה חדשה, כבר עתה מכונה שביתת הרעב ע"י גורמים פלשתינים שונים במילים "אינתיפאדת האסירים הביטחוניים".
ביום הראשון לשביתת הרעב היו הפרות סדר בעיר בית לחם, רוב תהלוכות המחאה בערי הגדה הסתיימו בשקט יחסי אך אין מי שיבטיח כי השקט יישמר. מחמוד עבאס עלול להגיע לפגישה עם הנשיא האמריקני
דונלד טראמפ בבית הלבן כשהגדה "בוערת" ולהצטייר בעיניו כמי שאיננו יכול לשלוט במצב הביטחוני, מזה הוא חושש מאוד, כל ניסיון של מנגנוני הביטחון של הרש"פ לפזר הפגנות והתפרעויות בשטחים בזמן שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים, יצטייר רע מאוד בעיני הרחוב הפלשתיני מכיוון שמדובר בנושא רגיש הקשור כמעט לכל משפחה בשטחים, נושא שיש עליו קונצנזוס לאומי.
מחמוד עבאס נמצא במלכוד ולכן הרבה תלוי בצעדים שינקוט בשטח וגם בצעדים שתנקוט ישראל.
מה שמתחייב הוא לטפל בזהירות רבה בהפגנות בשטחים, לנסות ולהכיל את הפרות הסדר מבלי לגרום לנפגעים בנפש, דבר שעלול לשמש לדלק להרחבת גל האלימות והעלאת שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים לסדר היום העולמי, זה מה שמרוואן ברגותי שואף אליו באמצעות השביתה.
