בימים אלו שחג הפסח מאחורינו ויום העצמאות עומד בפתח, אנו חשים בקשר ההדוק הקיים בין שני חגים אלו היוצאים בתאריכים סמוכים. לפני מעל שלושת אלפים שנים יצאו אבותינו ממצרים בט"ו בניסן למסע ארוך של ארבעים שנים במדבר. האוכל שבא לפיהם באותו התאריך היה המצה, היא המצה הנאכלת עד היום במהלך שבעת ימי הפסח. כל שנה בליל-הסדר אנו מספרים את סיפור יציאת מצרים ואת התלאות שעבר העם היהודי במהלך הדורות בארץ ובתפוצות עד עצם ימינו אנו. מסע זה ליכד את העם והפך אותנו לעם אחד, כאשר חג הפסח הוא חג העצמאות הראשון של העם היהודי המבטא את היציאה מגלות לגאולה.
בה' באייר תש"ח הכריז
דוד בן-גוריון ראש ממשלת ישראל אז, על הקמת מדינת ישראל. אותם הימים לא היו קלים כלל ועיקר לעם היושב בציון. הישוב היהודי היה קטן במספר אנשיו וחסרו לו אמצעי נשק רבים. הצבא היה עדיין בחיתוליו עם חיילים שלא היו מאומנים ולא מיומנים. מסביב איימו מדינות ערב לחסל את מדינת ישראל עוד טרם הקמתה. רק שלוש שנים קודם לכן הסתיימה השואה האיומה באירופה בה נרצחו למעלה מששה מיליון יהודים הי"ד. בעזרת צור ישראל וגואלו ניצח עם ישראל בכל מלחמותיו וכבש את ירושלים בירתינו הנצחית ונעשה העם החזק והמפותח ביותר במזרח התיכון. אירועים מכוננים אלו הם שחישלו אותנו כעם והביאו יום זה ללידתה של מדינת ישראל המתחדשת.
חג הפסח ויום העצמאות מבליטים מפנה חיוני שאירע בהיסטוריה הלאומית שלנו, שניהם מדגישים את החשיבות והמשמעות של חרות אמתית של עם.
קבלת התורה
יש מחכמי ישראל שבדורות האחרונים שמצאו רמזים ליום העצמאות בתורתנו הקדושה, ויש מהם המלמדים על הקשר הקיים בין יום העצמאות לחג הפסח. האדמו"ר מגור, הידוע בכינויו "השפת אמת" כתב בספרו (שפת אמת על חנוכה, תרמ"א), שכנגד שלושת הרגלים שיש לנו בתורה: פסח, שבועות וסוכות, יש לנו שלושה רגלים מדרבנן. חג החנוכה כנגד חג הסוכות. בשניהם החג הוא שמונה ימים ובשניהם המצווה קשורה לבית. חג פורים כנגד חג השבועות. שבועות הוא זמן מתן תורה ובפורים אמרו חז"ל שבעקבות הנס קבלו עם ישראל את התורה מרצון. בשני חגים אלו קיימת קבלת התורה. כנגד חג הפסח כותב ה"שפת אמת" - "ומחג הפסח מקיים אנו להיות עוד, כמו שנאמר בספר מיכה: 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (ז', ט"ו)'. אנו עדיין מחכים לחג שיתקנו חכמינו כנגד הפסח.
רבי יוסף קארו בספרו "שולחן ערוך" מביא (בסימן תכ"ח סעיף ג') את הסימנים לקביעת המועדים - א"ת, ב"ש, ג"ר, ד"ק, ה"צ, ו"פ.
פירושם של דברים: ביום א' של פסח יהיה לעולם תשעה באב. הסימן לכך "על מצות ומרורים יאכלוהו" (במדבר ט', י"א). כלומר באותו יום בשבוע בו היה היום הראשון של פסח באותה שנה חל גם תשעה באב.
ביום ב' בו יחול חג השבועות, וביום ג' בו יחול ראש השנה.
ביום ד' יחול קריאת התורה שהוא שמחת תורה. ביום ה' יחול צום יום-כיפור וביום ו' בו פורים שעבר". נכון שיום ז' של פסח - שביעי של פסח - לא נזכר, וכנגדו בכתב הא"ת ב"ש היא האות ע'. כך מצאו חכמי ישראל בדורות האחרונים רמז ליום העצמאות, שהרי איזה חג יש לנו באות ע'? יום העצמאות שלעולם יחול באותו יום בשבוע שחל בו שביעי של פסח. כך נולד התאום של היום האחרון של פסח.
בסדר התפילות של יום העצמאות שליקט והסדיר הרב משה צבי נריה זצ"ל ראש ישיבות בני עקיבא, הביא הרב את דברי אחד מאדמו"רי חב"ד ה"צמח-צדק": "בליל שביעי של פסח עברו עם ישראל את ים-סוף. שביעי של פסח הוא ראש-השנה למסירות-נפש. כאשר הודיע משה רבינו עליו השלום את מאמר ה' יתברך 'דבר אל בני-ישראל ויסעו' (שמות י"ד, ט"ו). מיד קפץ נחשון בן עמינדב לתוך הים בכוח של מסירות-נפש". כפי שבקריעת ים-סוף היה עם ישראל נתון בלחץ בין הים לבין המצרים המבקשים לפגוע בו, כך בדיוק היה המצב בזמן הכרזת העצמאות של מדינת ישראל בה' באייר תש"ח. מצד אחד הים ומשאר הצדדים צבאות מדינות ערב שהחליטו לא לאפשר למדינת היהודים לקום אלא לנסות להשמידה.
לוח השנה העברי שהוא גם לוח ההיסטוריה של אומתנו מצביע על קשר הדוק בין שני החגים חג הפסח ויום העצמאות, ששניהם מציינים את היציאה מעבדות ושיעבוד לחרות. קיומו הנצחי של עם ישראל מגלה לכל אומות העולם שיש בורא לעולם ועצם קיומנו עד היום הינו בבחינת נס תמידי.
