ב-2017 קיימת חפיפה חסרת-תקדים של אינטרסים ביטחוניים בין ישראל וארה"ב, נוכח הצונאמי הערבי, הטרור האיסלאמי, הפיחות בתדמית ההרתעה האירופית, קיצוץ דרקוני בתקציב הביטחון האמריקני בתקופת אובמה, ושדרוג היכולות הביטחוניות והאזרחיות של ישראל. המפקד העליון של כוחות נאטו לשעבר, האדמירל האמריקני סטאברידיס,
רואה בישראל בעלת-ברית ייחודית המאריכה את הזרוע הצבאית האמריקנית במסגרת יחסים של כביש דו-סטרי לתועלת-הדדית: "ישראל שותף מוביל... בעמידה מול אתגרים משותפים במזרח התיכון.... מאגר המודיעין הישראלי מעולה, כפי שהופגן בהקשר הסורי, המצרי והאירני.... יש להגביר שיתופי-פעולה טכנולוגיים... בנוסף להגנה מטילים בליסטים, גם במערכות בקרת-מטוסים, כפי שהיה ב-F-15, מטוסים זעירים ללא-טייס ורובוטיקה... יש להקים בישראל מרכז אימונים משותף להכשרת כוחות מיוחדים....".
בניגוד לתובנה המקובלת, יחסי ארה"ב-ישראל וארה"ב-ערב אינם משחק שסיכומו אפס. כך מעיד הזינוק בשיתוף הפעולה ישראל-ארה"ב, במקביל לשדרוג שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל למדינות ערב פרו-אמריקניות ובין ארה"ב למדינות אלו. מנהיגי ערב ערים לסדר העדיפויות האמיתי, במיוחד כאשר המאכלת הרדיקלית מתקרבת לצווארם, ומבינים שאלימות בין-ערבית
אינה קשורה לעניין הפלשתיני, שאינו בבת-עינם ואינו שורש הסכסוך הערבי-ישראלי.
שלושה אתגרים
חיוניות ישראל לארה"ב זינקה מאז התפוררות ברית המועצות ב-1991, שהפכה עולם של עימות דו-קוטבי אסטרטגי לעולם של עימותים רב-קוטביים טקטיים, פחות מוכרים, צפויים ויציבים ולכן יותר מסוכנים. לישראל נסיון-מוכח בעמידה מול סכנות טקטיות - טרור ומלחמות מקומיות - ומכאן חיוניותה לארה"ב העומדת מול שלושה אתגרים מובילים: מניעת התגרענות האייתולות, הרס תשתיות הטרור האיסלאמי וביצור משטרים ערביים פרו-אמריקנים העומדים בפני סכנה ברורה, מיידית וקטלנית.
בניגוד לשאר בעלות-הברית המובילות של ארה"ב, ישראל אינה זקוקה לבסיסים וחיילים אמריקנים כדי לייצר תשואה גבוהה להשקעה השנתית של ארה"ב בישראל, המוגדרת בטעות כ"סיוע חוץ". לדוגמה, מנהל המפעל לייצור מטוסי ה-F-16 ו-F-35, בטקסס, אמר לי שלקחים מבצעיים ותחזוקתיים המתקבלים מחיל-האוויר הישראלי הם מקדמי מחקר ופיתוח, יצוא ותעסוקה שערכם נאמד במיליארדי דולרים. גם יצרן ה-F-15 במיזורי נהנה מתרומת ישראל, וכך גם מאות מפעלים נוספים של התעשיה הביטחונית בארה"ב, הרואים בצה"ל מעבדה ייחודית וחסכונית בתנאי-קרב.
הגנרל ג'ורג' קיגן, מפקד המודיעין של חיל-האוויר האמריקני לשעבר, טען: "
חמישה CIA לא היו מעניקים לארה"ב את המודיעין שקיבלנו [מישראל על יכולות חיל-האוויר, מערך הטילים ואלקטרוניקה סובייטיים].... יכולת הצבא האמריקני להגן על נאטו נובעת מתרומת ישראל יותר מכל מקור מודיעיני אחר...."
ב-1991, אמר מזכיר ההגנה האמריקני, ריצ'רד צ'ייני: "במלחמת המפרץ הייתי אסיר תודה לישראל על המבצע הדרמטי מ-1981 [כאשר ישראל השמידה את הכור הגרעיני בעירק]". הפעולה הישראלית מנעה עימות גרעיני ב-1991. ב-2007 הרסה ישראל את הכור הגרעיני בסוריה, ומנעה מהעולם סיוט של אסד גרעיני.
אילו הייתה ישראל במפרץ הפרסי, הייתה חוסכת לארה"ב חיי אדם ומיליארדי דולרים של מלחמות, יחידות ובסיסי צבא במפרץ ובאוקינוס ההודי, כפי שמלמד "המודל הישראלי" במערב המזרח התיכון.
