ב-8.5.45, לפני ימים ספורים ו-72 שנים, חתמה גרמניה הנאצית על כתב כניעה ללא תנאי. מלחמת העולם השנייה הסתיימה. בגרמניה עצמה הניחו החיילים את נשקם. מראה מולדתם ההרוסה והחרבה, לנגד עיניהם, היה גורם השכנוע המרכזי בהחלטתו של כל אחד ואחד מהם לחדול מאש. גם ב"פינות" שונות של האימפריה הגרמנית הענקית, בחלק ממקומות ריכוזם, החלו החיילים הגרמניים, להניח את נשקם. אלא שאז נגלתה לעיני מפקדי הצבא המנצחים, תופעה מוזרה: היו גם היו "שאריות" של הצבא הגרמני המובס, כ-2 מיליון איש, לא פחות, שסרבו, במספר אזורים, לציית להוראות הפיקוד העליון והפיהרר החדש, קרל דניץ, ולהיכנע. גרמניה החרבה עד ליסודותיה, לא עמדה לנגד עיניהם... ב"פינות" אלה, עדיין היה דבר כניעתם בפועל, מותנה במו"מ מקומי, לעיתים קשה, בין מפקדי אותן "שאריות", לבין מפקדי בנות הברית שצרו עליהם. תופעה מוזרה, אם להתייחס לסיפורים המיתולוגיים על חובת המשמעת הקיצונית, שהיוותה כלל ברזל בצבא הגרמני בתקופתו של היטלר. הנימוק העיקרי ב"שכנוע", חלק מהמפקדים המקומיים, בצורך להיכנע, הייתה העובדה כי מנהיגם העליון עצמו, מצא לנכון להתאבד. ומדוע? כי אכן כלו כל הקיצין.
תופעה זו נדחקה לקרן זווית, אם בשל רצונם הטבעי של המנצחים להציג את ניצחונם כניצחון טוטאלי על הרשע, בכל מקום אליו הגיעו יחידותיהם, ואם בשל רצונם להדגיש ולהבליט את כישרונם הצבאי, המופלא, של מפקדיהן, שנקטו באסטרטגיה הנכונה מכל: לעקוף בשלבים הסופיים של המלחמה ובמיוחד לאחר התאבדותו של היטלר (30.4.45), ריכוזים גדולים של צבא גרמני, להתמקד בכיבושה הטוטאלי של גרמניה ולהתחיל בתהליך המייגע של דה-נאציפיקאציה, בגרמניה גופה.
דרך ארוכה עמדה בפני המנצחים...
כך לדוגמה נותר צבא גרמני, חמוש עד לשיניו, בצפון איטליה. צבא שמנה כ... חצי מיליון חיילים מנוסים ופאנטיים. מפקדיו נכנעו רק לאחר מו"מ מייגע עם המפקדים האמריקנים שצרו עליהם. בהולנד נותר צבא גרמני, והאמריקנים אף נאלצו להיחלץ לעזרת תושביה הרעבים, ולהצניח אליהם מזון. ליד פראג נותר צבא גרמני. על גודלו המדויק יש ויכוח. את הכרעתו נאלצו הרוסים, הששים אלי קרב, לכפות בכוח, לאחר שצרו עליו ואף ניהלו עמו קרבות קשים. מדובר בין 500,000 ל-700,000 חיילים. צבא גרמני גדול נותר גם בנורבגיה. דיוויזיה צרפתית (כן!) נותרה בגרמניה, עדיין במצב לחימה לצד הפולקסשטורם, חיל הקשישים הגרמני.
גרמניה מובסת? בעיקר טקטית. צבאית? לא לחלוטין.
יש הרואים בתופעה זו את נצחונו האחרון של היטלר. בכל שנות הלחימה העזה הוא השריש בלב חייליו כלל ברזל, כי צבא גרמני איננו נכנע ואיננו נוטש מקום כבוש, בשום אופן ובשום מצב. כאשר עמדו הגרמנים בסטלינגראד, בפני כניעה, הוא העלה את מפקדם, גנראל פרידריך וילהלם פון פאולוס, לדרגת פילדמרשל. היה זה פיתוי לפאולוס להתאבד, משום שאף פעם לא נכנע פילדמרשל גרמני לאויב...
בתום המלחמה, ורק לאחר מנשר מיוחד שהפיץ דניץ, החל הצבא הגרמני, ברובו הגדול, אך בשום אופן לא כולו, בחזיתות השונות להיכנע, ולהניח את נשקו.
הנה שוב נותרנו בהרהורים על מקומו של המנהיג בהיסטוריה האנושית, ועל המיתוס האופף אותו והמתנפץ לרסיסים, עם הליכתו.