עם קבוצת רחובות "סודיים" אלה, נמנה גם רחוב בשם גבעת בן-יהודה. נא לא להתבלבל: לא מדובר ברחוב בן יהודה הידוע והמיתולוגי, אלא ברחוב גבעת בן יהודה. קובי לידרמן, חבר לפייסבוק, הסב תשומת ליבי, כי קיים רחוב בשם גבעת בן יהודה. יצאתי במסגרת כתבות שאני עושה מידי פעם על רחובות אלמוניים ומיוחדים, לסייר ברחוב ולצלמו. רחוב גבעת בן יהודה -תעודת זהות רחוב גבעת בן-יהודה ממוקם בשכונת שפירא בדרומה של תל אביב, הוא רחוב קטן יחסית, אורכו כ-300מטרים, אולי קצת יותר. הבתים הם בתי קרקע עם חצר קטנה. בכל צד ברחוב יש כתשע בתים (הערכה). הרחוב עובר ממערב למזרח מתחיל ברחוב התיבונים ("ע"ש ארבעה דורות של בני משפחת תיבון שפעלו בספרד ובצרפת במאות ה-12 וה-13 והיו מתרגמים בעלי שם מערבית לעברית") והוא רחוב ללא מוצא. בסיום הרחוב יש גינה ציבורית קטנה. הכניסה לרחוב גבעת בן יהודה היא מרחוב שד"ר חכמי ישראל 65 פינת רחוב התיבונים. נכנסים לרחוב התיבונים ומיד פונים ימינה ואתם ברחוב גבעת בן יהודה. נקרא ע"ש ישראל בן יהודה רחוב גבעת בן יהודה נקרא על שמו של איש "ההגנה" ישראל בן יהודה (1936-1911) שנהרג ביוני 1936 בתקופת המאורעות בעת ששמר בעמדת "הגנה" ליד שכונת שפירא בתל אביב. ישראל נולד בשנת 1911 בטאלין בירת אסטוניה לאסתר ויהודה למשפחה ציונית .היה חבר תנועות ציוניות כמו "החלוץ" ו"מכבי" וחלם עוד מצעירותו לעלות לארץ. לאחר שסיים לימודיו בגימנסיה יצא לבלגיה שם למד ריתוך חשמלי ועם שובו לטאלין עבד במקצוע זה בבתי-חרושת שונים שבסביבות מגוריו. ישראל שירת בצבא האסטוני בפלוגת טנקים והיה יהודי יחידי בפלוגה זו. זמן קצר לאחר שחרורו, עלה לארץ-ישראל בשנת 1933. בארץ שינה מיד את שמו לבן-יהודה והחל לעבוד במקצועו בבית-החרושת "החרש" שבתל אביב. במקביל לעבודתו השתלב בפעילות ציבורית, הצטרף ל"מפלגת פועלי ארץ ישראל" וגם לארגון ה"הגנה" היה חבר אגודת פועלי המתכת. ישראל למד ערבית מתוך הכרה בחשיבות הידיעה בשפה זו. הוריו של ישראל עלו לארץ במאי שנת 1936, כשבועיים לפני מותו. ישראל הסתיר מהוריו את פעילותו ב"הגנה" אולם עידכן אותם לגבי מאורעות הדמים הבלתי פוסקים שהתרחשו אז בארץ. אור ליום 5 ביוני 1936, בעת שניצב על משמרתו בעמדה של ה"הגנה" ליד שכונת שפירא, בדרומה של תל אביב. בחצות הלילה הותקפה השכונה ואש נפתחה לעברו ולעבר חברו שמואל הרשברג שהיה עמו בשמירה, מכיוון הפרדסים הערבים שגבלו בשכונה. שני שוטרים, בריטי וערבי, שהיו בדרכם אל המקום ירו ופצעו את ישראל ואת הרשברג. העיתונות דאז בהוראת הצנזור הבריטי לא הורשתה למסור פרטים על נסיבות התקרית ומעורבותם של השוטרים הבריטים במותו של בן יהודה. וכך כתב עיתון דבר מיום שישי 5 ביוני בסיום ידיעה על התקרית: "לפי הוראת הצנזור מר קרוסבי אנו נמנעים מפרסום ידיעות על מסיבות פציעתם של החברים ישראל בן יהודה(מת מפצעיו) ושמואל הרשברג בסביבות שכונת שפירא . למחרת יום התקרית, מת ישראל מפצעיו. גופתו הועברה לבית חולים הדסה עטופה "דגל ציוני". במשך השבת הייתה מונחת הגופה ב"הדסה" בתל אביב וכך כותב עיתון דבר "משמר כבוד של חברים עמדו לידה, קהל גדול של ידידיו וחבריו של הנפטר ביקרו במקום". ישראל בן יהודה הובא לקבורה בבית הקברות שברחוב טרומפלדור בתל אביב. הניח אחריו הורים, שתי אחיות וחברה שאותה עמד לשאת לאשה. בן 25 שנים היה בנופלו. ליד קברו ספד לו ברל כצנלסון ואמר: "אין תנחומים לא רק להוריו השכולים כי אם גם לנו. למדנו להוקיר ביותר כל נפש בונה. ואנו יודעים כי נפלת על לא חטא ועל לא פשע, אלא רק משום שאחרים אינם יודעים לעשות את המוטל עליהם".