עמוס עוז בראיון אמיץ לרגל צאת ספרו "שלום לקנאים"
עמוס עוז -בראיון גלוי לב, אמיץ ומעניין שמומלץ לקרוא ולהבין את השקפת עולמו הפוליטי (הראיון בעקבות פרסום ספרו "שלום לקנאים"-
ישראל היום 12.5). בראיון מודה עמוס עוז-כי שנים היה חוסר איזון ולא רק בתקשורת, הוא גם מודה בחטא ההתנשאות כלפי הימין, וכשהוא מתייחס לפנטים למיניהם הוא כולל גם את עצמו ביניהם. כאחד מסנדקי אוסלו הוא מגלה שהתברר לו ששני הצדדים לא רצו בתינוק שנולד. יתרה מכך, עראפת עבד עלינו כדי להרוויח זמן, בנוסח שעשה הנביא מוחמד בהסכם "חודיבה" עם שבט קוריש כדי להרוויח זמן להתארגנות והתעצמות ואז כעבור שנתיים, הפר את ההסכם וכבש את "מכה" ומאז הכל היסטוריה של האיסלאם. וזה מזכיר לי נשכחות את הסכם: מולוטוב-ריבנטרוב, שעשו הנאצים עם רוסיה לחלוקת פולין וכעבור שנה היטלר הפר את ההסכם ופתח במתקפה על רוסיה במבצע "ברברוסה" וגם זה מאז הכל היסטוריה.
מבחינתי עמוס עוז, בניגוד לאחרים, הוא יהודי יקר, אוהב ישראל והמדינה אבל הבעיה שלו להערכתי היא שראשו בשמים ורגליו לא תמיד תקועות ועומדות איתן במציאות הישראלית והאיזורית. כלומר: כוונותיו ושאיפותיו טובות אבל הפרשנות שלו למציאות הקיימת לוקה בנאיביות, ובחולמנות יתר. ההישרדות באזור הקשה הזה בנויה על חוזק עוצמה ביטחון עמידה איתנה, לא מתפשרת על ביטחון ולא נכנעת לפריצים מבחוץ.
עמוס עוז בהחלט יכול להיחשב כנביא השמאל השפוי הציוני אבל גם הוא הבין משך השנים שיש פער בין השאיפות לבין היכולת להשיג אותן ולכן צריך לפעמים לשנות דרך, לשנות שיטות אך בשום אופן לא לסטות מהמטרה העיקרית שהיא מדינה יהודית ריבונית, מדינת הלאום היהודי בארץ ישראל - מדינה דמוקרטית ריבונית ברוח הכרזת מגילת העצמאות.
טראמפ - תפס טרמפ לישראל
נשיא ארה"ב תפס טראמפ לישראל לירושלים ולמצדה. העובדה שהנשיא הנבחר, בחר גם בישראל כאחת המדינות הראשונות שלו מחוץ לאמריקה, בביקור הנשיאותי הראשון אומרת דרשני הן מבחינה פוליטית והן מבחינת הצהרת כוונות לירושלים ולאיזור. כמו בכל מקרה בעבר, בו פוליטיקאים במרוץ הבטיחו הבטחות רבות אנחנו נסתפק במילוי של 50 אחוז שגם זה יהיה הישג לא מבוטל. בכל מקרה עדיף נשיא לא צפוי, לא פרגמאתי ומקובע במדיניות כמו אובמה, שמפחד לומר איסלאם קיצוני שקיבל פרס נובל לשלום שלא יגיע. ייתכן מאוד שטראמפ עוד יפתיע רבים וטובים שעתה מרימים גבה ובעתיד יצטרכו להרים את הכובע או לאכול אותו.
ברגע אחרון: אימא שכחה את הילד במכונית לשעות, כי דיברה באייפון עם חברה ושכחה מהילד שנחנק במכונית. טרגדיה המודרנית של טלפונים ניידים.
