בימים שלפני ביקורו של הנשיא
דונלד טראמפ הוציא מקברניטי המדינה ומעצבי דעת הקהל את הפרובינציונאליות הישראלית המוכרת. כל אחד היה לו ויש לו מה לומר ומה להעריך למרות שמסתבר פעם אחר פעם כי גם מי שמחשיבים את עצמם ליודעי חן למעשה לא יודעים הרבה. אי-אפשר לשכוח את השמחה שסחפה את חוגי הימין עם בחירתו של טראמפ שאמור היה למחוק בעיניהם את כל הרע של אובמה. נזכור את שר החינוך
נפתלי בנט שהיה מיד משוכנע כי תם עידן המדינה הפלשתינית בעוד שרת התרבות
מירי רגב ידעה לקבוע כי אובמה הוא היסטוריה בעודו ישוב עדיין בחדר הסגלגל בבית הלבן. היו כמובן רבים אחרים שראו את ההרים ולא את הצל. כאשר נודע על הביקור יצאו חוזי העתיד וצופיו מי בלשון בקשה ומי בלשון דרישה שטראמפ יעמוד בהבטחת הבחירות שלו ויעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים כי אצלנו, כידוע, הבטחות צריך לקיים. ראש הממשלה נתניהו אפילו הגדיל לעשות כאשר פרסם שבפגישתו עם טראמפ בוושינגטון העריך כי מהלך כזה לא צופן הסלמה באזור. אלא שהסתבר כי מאז אותה פגישה טראמפ למד דברים אחרים והוא לא השתכנע.
בישראל ייחסו חשיבות גדולה לעובדה שלא כמו אובמה ביקורו הראשון של טראמפ כנשיא מחוץ לגבולות ארה"ב כולל גם אותנו כי מבחינתנו גם התדמית היא חשובה מאד. היכולה הייתה להיות מחווה מרגשת יותר בערב חגיגות יובל השנים לאיחודה מאשר העברת השגרירות. במקרים כאלה בירושלים לא מתעמקים להעריך אם ומה הם האינטרסים של הצד השני. איש כנראה לא העלה בדעתו כי המוסלמים בכלל והפלשתינים בפרט יעמדו על הרגליים האחוריות כדי לסכל את המהלך הזה, וגם יצליחו. הזהו טראמפ ידיד היהודים וישראל?
נוהגים אצלנו לראות בביקור נשיא אמריקני ביקור היסטורי ולא משנה שאין לאחריו דבר וחצי דבר. לכן לא מבליטים את העובדה כי הביקור הנוכחי בישראל הוא פחות או יותר עצירת ביניים על הדרך. אומנם רשמית בוושינגטון הגדירו זאת כמסע בבירות שלוש הדתות, כולל הואתיקן, אבל לאמתו של דבר עיקר מעייניו של טראמפ מופנים לסעודיה שם הוא אמור לגבש ציר של מדינות המפרץ נגד הציר השיעי בראשות אירן. במהלך הימים שישהה בסעודיה הוא כנראה גם יסכם עסקת נשק ענקית עם הממלכה המארחת. באסטרטגיה שלו למלחמה באיסלאם הקיצוני לציר הזה נועד תפקיד חשוב במיוחד. העובדה שמדובר במדינות שופעות נפט איננה מקרית ואני אפילו מעז להעריך כי ברקע מינויו של
רקס טילרסון למזכיר המדינה היה היותו המנהל הראשי של אקסון מוביל, חברת הנפט הגדולה ביותר בעולם וקשריו הענפים עם מפיקות הנפט בעולם ובמיוחד במפרץ הפרסי. שם בריאד טראמפ ידבר ביזנס כפי שהוא היה מורגל קודם היבחרו. לעומת זאת, כשיגיע משם לירושלים ולבית לחם הוא בעיקר ילטף את האגו של הישראלים מזה והפלשתינים מזה והצהרותיו יהיו נוטפות דבש וערבות לחיכם של כל מי שימשיכו להאמין כי למרות הכל העידן של טראמפ עוד צופן לנו גדולות ונצורות.
עננה כבדה
מי שכך יראה את פני הדברים מוטב לו שיפנים היטב שאם אומנם טראמפ יקפוץ לביקור ביד ושם לרבע שעה - לא נאמר אם זמן נטו או ברוטו... ואם בביקורו בכותל המערבי לא יתלווה אליו לא נשיא המדינה ולא ראש הממשלה, מדובר יהיה בלא פחות מסטירת לחי מצלצלת בפנינו גם אם זה יוסבר בשפה אחרת. אם הידיד הגדול שלנו לא הפנים את משמעותם של שני האתרים הלאומיים הללו ורגישותם התודעתית הגדולה, הרי שיש לנו בעיה גדולה עם אותו ידיד. הפלשתינים יעוטו על האירוע בכותל כמוצאים שלל שלא יסולא בפז כי הרי רבים מביניהם לא רואים את הכותל בראיית היהודים. אני מציע לקוראים לדמיין מה היה קורה כאן אילו הנשיא היה אובמה והממשלה הייתה בראשות איש שמאל או המרכז. הפקרת קודשי ישראל והשפלה לאומית היו אז רק חלק מביטויי הזעם.
ואחרי שעמדתי על ההיבטים שלנו בביקור זה אין מנוס מלהתעכב על הצד האמריקני כי הפעם הזו, בניגוד לביקורים הקודמים של נשיאי ארה"ב בשלוש העשורים האחרונים, על מסעו של טראמפ רובצת עננה כבדה שאני מעריך כי תאפיל עליו ותגזול למגינת לבו את אור הזרקורים. בעצם ימים אלה כשמלאו ארבע חודשים לנשיאותו, הולך מתבהר כי לגבי דונלד טראמפ הקלישאה הידועה שמה שרואים מכאן לא רואים משם איננה תופסת. בניגוד לאחרים, טראמפ כנשיא מתנהל פחות או יותר כפי שהתנהל כל חייו כאיל הון ומפיק אירועי בידור כלומר, הוא השחקן היחידי על הבמה וכל האחרים הם במקרה הטוב שחקני משנה. ליועצים והעוזרים הקרובים נועד, כפי שאנו לומדים זאת כמעט מדי יום, התפקיד כפוי הטובה והלא נעים של "לנקות אחריו" וגם זה לצערם לא תמיד מצליח להם. הסקנדלים התכופים מעמידים את נשיאותו הצעירה של טראמפ במבחן של התנגשויות עם החוקה והחוק. הקולות ההולכים ורבים בוושינגטון על חקירת מעשיו שיש בהם חומר נפיץ העלולים להביא להליכי הדחתו, הם בלתי נתפסים. זה כמעט הזוי לדבר על מסקנה כה מרחיקת לכת כלפי נשיא שעדיין לא הספיק לחמם כראוי את כורסתו המרווחת. לא רבים מודעים לכך שמרבית המינויים הנשיאותיים שלו עדיין לא הושלמו! בנסיבות כאלה אין מנוס מלהגיע למסקנה כי קוד ההתנהגות של טראמפ של פיל בחנות חרסינה שממנו הוא לא הצליח להשתחרר עלול להרוס את מימוש תוכניותיו הגדולות שהציג במהלך מערכת הבחירות בזכותן גם נבחר.
כאן עלי להזכיר עניין אישי: בכתיבה עיתונאית קל ופשוט לנתח את העבר אבל קשה הרבה יותר לחזות את העתיד. יומיים לפני השבעתו של טראמפ פרסמתי כאן את המאמר "בפתח עידן טראמפוטין" בו עמדתי על אישיותו ומערכת הקשרים העלומים עם רוסיה של פוטין שהיום עומדים במרכז החקירות נגדו. הערכתי אז כי טראמפ לא יסיים את הקדנציה בת ארבע שנים. לא העליתי כמובן בדעתי כי אפשרות כזו עלולה לצוף כבר בתחילת דרכו. כל מי שמכיר את יסודות הממשל האמריקני יודע כי מדובר במערכת הפוליטית היציבה ביותר בעולם. בארה"ב אין הצבעות אמון בנשיא, ממשלות לא נופלות וקונגרס לא מתפזר אלא בבחירות במועדים קבועים. לכן, עצם המחשבה על אפשרות להדיח את הנשיא היא יוצאת דופן וקיצונית כיוון שעד היום ב-241 שנות קיומה של ארה"ב שום נשיא לא הודח! היו שניים כאלה על סף הדחה (אחד מהם הוא
ביל קלינטון) ואחד שפרש. זה היה כידוע ריצ'רד ניקסון שנאלץ לעזוב בקיץ 1974 את הבית הלבן בבושת פנים כדי להימנע מהדחתו על-רקע פרשת ווטרגייט. והנה יש לנו צחוק הגורל: בשיאה של הפרשה האומללה הזו מבחינתו האישית החליט ניכסון "להתאוורר" ולהתרחק מוושינגטון בקיימו, ביוני 1974, ביקורים ממלכתיים במצרים וישראל שביניהן תיווכה ארה"ב במלחמת יום הכיפורים. זה לא עזר לו שבועות מספר מאוחר יותר. אין כמובן שום דמיון בין אז לבין היום וביקורו של טראמפ הוא אירוע נשיאותו מקובל. ואף-על-פי-כן כלל לא נופתע אם בימים שהוא ייעדר מוושינגטון ימשיכו שם מושכי החוטים ומעצבי דעת הקהל לפשפש במעשיו ובאמרותיו שכבר היו ושעוד יהיו ולהסיט את תשומת הלב ממסעו הראשון במזרח התיכון ואירופה.