זו ירושלים, טמבל!

אומרים, שקלינטון זכה בנשיאות ארה"ב בגלל קמפיין מוצלח תחת הסיסמה "זו הכלכלה, טמבל!" על המשקל הזה ניתן לומר היום: "זו ירושלים, טמבל!" 50 שנה אחרי המפץ הגדול של ששת הימים, 50 שנות סימפוזיון בין ימין לשמאל על המשמעות והמסקנות - מזדקרת התובנה, שירושלים אינה רק לב הסכסוך, היא הסכסוך עצמו. טראמפ בירושלים רק ממחיש את המציאות הזאת: בניגוד לדימוי שכביכול "הסכסוך" עם הפלשתנים הוא בעיקרו על גורל יהודה ושומרון (ולכן רק אותם מכנים "שטחים"), המציאות היא שהעולם המוסלמי והנוצרי גם יחד מסרבים להשלים עם ירושלים יהודית! ואין זה משנה שיהודה ושומרון הם חבלי ארץ ובהם ערים וכפרים, בעוד ירושלים היא בסך-הכל עיר אחת - בראיית העולם משקלה של ירושלים מכריע את כל היתר. עוד דימינו לעצמנו, שהואיל וכמה ימים אחרי 'המפץ' הזדרזנו לספח את ירושלים, ובתוכנו היא הייתה הרבה שנים בקונסנסוס, היא באמת חדלה להיות שנויה במחלוקת ונוכל להתפנות לספורט הלאומי שלנו, להתקוטט על חברון ואלון מורה, וגם בכך טעינו. יצרנו חילוק מלאכותי בין "הגושים", אזורים סמוכים לקו הירוק שמאוכלסים בצפיפות על-ידי יהודים, ל"פריפריה", השטחים הפנימיים בגב ההר שאותם הועיד מחנה השלום לפינוי ולגירוש. ובראש "הגושים" החסינים מחורבן, אותם הוצאנו מן הוויכוח הפנימי, העמדנו את ירושלים. וגם לאחר שברבות הימים התברר, שהעולם מתעלם מכל האבחנות והסיווגים שהיהודים המציאו בוויכוחים בינם לבין עצמם, עדיין השלינו את עצמנו שניתן להגביל את הסכסוך לחלקים מסוימים של העיר כמו כפרים ושכונות מרוחקות ולשמור את 'האגן הקדוש' ובמרכזו הכותל מחוץ לוויכוח ולסכסוך.

מערב ירושלים

והנה, לאחר יובל שנים האמת המרה צפה על פני השטח: נשיא, האמור להיות הכי ידידותי לנו, אינו רוצה, או אינו יכול, להעביר את השגרירות ל מ ע ר ב ירושלים, ויודעי היסטוריה זוכרים שגם בהחלטת האו"ם 181 משנת 47' ועוד קודם לכן בהמלצת וועדת החקירה הבריטית משנת 1936-7 - ירושלים נועדה להיות "קורפוס ספרנדום", גוף נפרד בשלטון בריטי או בינלאומי, כולל מה שאנחנו מכנים "מערב ירושלים". ואם מישהו השלה את עצמו שלכל הפחות את הכותל ישאירו לנו, באו הדיפלומטים מן הקונסוליה האמריקנית בירושלים והזכירו לנו: אצלם - הכותל חלק מן 'הגדה המערבית'! שלא תיפול חלילה טעות: גם לדעתי הכותל הוא חלק מן הגדה המערבית, כלומר מיהודה ושומרון, והכל ביחד הוא נחלת אבותינו, אך לא זו כוונתם, כמובן. הם עושים שהכותל, בדיוק כמו אריאל וקריית ארבע, יהיה חלק מפלשתין ערבית. על כן, שמאלן יהודי שאינו מוכן לעשות את כלהדרך ולהשליך ללוע מולך 'השלום' גם את ירושלים, מחכה לו יקיצה מרה: בעולם, "הגדה" כולה אינה שקולה אפילו כנגד רחוב אחד בירושלים, ולכן היהודים מתקוטטים ביניהם זה 50 שנים על לא-כלום! ובשפתו של טראמפ: יותר קל לסגור "דיל" על מסירת ירושלים לערבים והשארת כל יהודה ושומרון בידי היהודים מאשר להפך: הכל לערבים ורק ירושלים לנו! התרגלתם, אחינו השמאלנים, לשמוע רק את עצמכם, לכן תנו להמחיש לכם: בשביל העולם - ירושלים היא החתול, כל יהודה ושומרון - רק הזנב! לכן מעתה, כל מי שרוצה שייראו בו חבר במחנה השלום, חייב להיות מוכן לחזור ולהפוך את הכותל ל-"אל-בוראק" ולמוסרו לערבים, שאם לא כן גם הוא ייחשב ל"ימין", סרבן שלום. כי הכותל וסביבתו אינם רק "סלע קיומנו", הם גם סלע המחלוקת. עכשיו יותר קל להבין, מדוע נתניהו גזר את ההקפאה העמוקה ביותר דווקא על ירושלים. מתברר, שב-5 השנים האחרונות נבנו רק קצת למעלה מ-600 דירות במזרח ירושלים, למרות שהעיר סובלת ממצוקת דיור קשה והמאזן הדמוגרפי בה הולך ונוטה לרעת היהודים. מפני שהערבים בונים ללא רישיונות והם מעל לחוק, ועל היהודים נגזרה הקפאה ובנייה בלתי חוקית שלהם נהרסת מיד. ואתם רוצים לצחוק? ביישובים נידחים מחוץ לגושים, בעומק השטח, בנו יותר מאשר בגבעת המטוס בירושלים, שם מקפיא נתניהו עשרות אלפי פתרונות דיור. עולם הפוך? להפך, זה סדר הדברים הנכון, כי ההכרעה תהיה בירושלים ועליה צריך להילחם, ומעכשיו! וויתורים בכל מקום אחר לא יפחיתו במאומה את הלחץ הבינלאומי ומי שמאמין שניתן לקנות שלום תמורת אדמה, שיתחיל מירושלים, כי בראש וראשונה באדמתה מדובר! והואיל ושם לבטח לא יתפשרו, חבל לכם לגרש ולאמלל מאות אלפי אחיות ואחים היושבים ביהודה ושומרון - כי בלי ירושלים לא עשיתם כלום! ואם ייכנסו חלילה למו'מ על ירושלים, תגלו מהר מאוד, שמה שישאירו לכם תהיה גישה לכותל המערבי בחסדי מדינה פלשתינית או משטר בינלאומי, ותו לא. האם החזות הזאת היא פסימית? לא ולא! אין חשש שעם ישראל יוותר על ירושלים לטובת 'תהליך שלום' כלשהוא ו"פרטנר" ערבי שיסכים לקבל לידיו את שטחי יהודה ושומרון אפילו בשלמותם, אך ללא ירושלים - לא ייצא מזה חי, כפי שנאמר בספר זכריה: " ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה לכל העמים, כל עומסיה שרוט יישרטו". כך תציל ירושלים גם את יהודה והשומרון. לפי החזות הזאת גם בעתיד נצטרך להיאבק על היקרים והמקודשים שבמקומותינו ההיסטוריים והדתיים מול התנגדות, פולמוס, ערעור ועוינות. אולם מי שרואה באמרתו של בלעם "עם לבדד ישכון" ברכה ולא קללה, "בדידות מזהרת" אינה מרתיעה אותו. לעומת זאת, אלה מבינינו שציפו מתקומת ישראל בארצו שתגאל אותם מן הבדידות בין העמים, ארץ הבחירה אינה הפתרון לבעייתם. הם טעו בכתובת.