לפני 50 שנה בדיוק, ביומה הרביעי של מלחמת ששת הימים, תקפו מטוסי חיל-האוויר הישראלי, ביחד עם ספינות-טורפדו של חיל-הים, את ספינת הביון האמריקנית "ליברטי", בעת שזו שטה מול חופי סיני. כתוצאה מהתקיפה, שנמשכה כשעה, מצאו את מותם 34 מאנשי הצוות האמריקני, ביניהם גם ימאי יהודי, ו-171 איש נותרו פצועים. ה"ליברטי" עצמה לא הוטבעה, ובסופו של דבר אף עלה בידה להימלט מהשטח הפרובלמאטי כל כך.
מאוחר יותר התנצלה ישראל בפני ארה"ב על תקיפת הספינה בשוגג, ולאחר דין ודברים ממושך ניאותו האמריקנים לקבל מישראל פיצוי בסך שבעה מיליון דולר, שנועד למשפחות הנפגעות. למרות הכל נותרה הפרשה העגומה כשדיא אפופת-מסתורין עד היום, מה שיצר בהכרח את הרושם שהסיפור האמיתי מאחורי התקיפה טושטש ונגנז על דעתם של שני הצדדים כאחד.
ללא פתרון
גם עתה, חמישים שנה לאחר התקיפה, עדיין מסרבת הפרשה להירגע. ההיסטוריון והעיתונאי
גד נחשון,מניו-יורק, שחקר את הסיפור לפני ולפנים, מציין במפורש שהדילמה נותרה ממש בעינה, מבלי שנמצא לה פתרון מספק. מחד-גיסא נטען, שישראל לא תקפה את הספינה בזדון, על-אף שזו חדרה לתחום המים הטריטוריאליים שלה, אך לעומת זאת נטען שהספינה כן חדרה למטרות של ביון, והיוותה בשל כך איום על שלומה.
כך או אחרת, מציין גד נחשון, נראתה באותה עת באזור התקיפה צוללת סובייטית, שמטעמי סודיות נמנעה מלהתערב בפרשה. יחד עם זה, מבהיר גד נחשון, שלמרות יישוב הפרשה באופן רשמי בין ישראל לארה"ב - הרי שהדיון הציבורי ברחוב האמריקני באשר להתקפה על ה"ליברטי" לא תם מעולם, והויכוח עליו נסוב לכאן ולשם גם עתה. יתר על כן, מסתבר לדבריו, שהאשמות שהוטחו בעיתן כלפי ישראל אף הוחרפו במשך הזמן, ומפעם לפעם עדיין מושמעות התבטאויות מפורשות, לפיהן מקורה של ההתקפה על ספינת הביון נעוץ בכל זאת בזדון מכוון.
