"דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות"
(במדבר ח, א)
חשיבותה של המנורה היא גדולה, שהיא מקום להדליק שם את הנרות – את האור. והאור מסמל תורה - חכמה, תבונה ודעת, ובלי אור ילך האדם בחשיכה. בחשיכה עלול הוא ליפול ולטעות או להיפגע. "משל למי שעומד באפילה, בא להלך – מצא אבן ונכשל בה, מצא ביב – נפל בו הקיש פניו לקרקע, למה? שלא היה בידו נר. כך הדיוט שאין בידו דברי תורה – מצא עבירה ונכשל בה" (שמות רבה לו, ג).
פתילי הנרות פנו לעבר הנר האמצעי ופירש על כך דון יצחק אברבאל: "שבעת הנרות שבמנורה רומזים אל שבע החוכמות שכולם יימצאו בתורת האלוקים. והיו הנרות כולם פונים אל הנר האמצעי הנקרא נר מערבי והוא היה פונה אל קודש הקודשים, לרמוז שהחוכמה האמיתית היא אשר תסכים עם שורשי התורה שהייתה בארון".
ולמה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? אומר רש"י: "לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות". ועל מה חלשה דעתו של אהרון הכהן? מכך שלא הקריב קרבן בחנוכת המזבח, והרי אהרון הכהן "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" וכשיהודי עושה מצווה עליו לשמוח.
אלא אמר אהרון הכהן: כתוב (תהלים נא, ה) "וחטאתי נגדי תמיד", ואולי הסיבה שלא זכיתי להיות שותף בחנוכת המשכן עם הנשיאים היא מכיוון שיש בי איזה פגם, ועל כן חלשה דעתו. ויש מבארים, שחלשה דעתו כי הוא רצה לקבל גם חלק ב'חינוך' המשכן, כי ה"חינוך" הוא היסוד וההתחלה, וכל יסוד הוא דבר שיש בו מעלה וחשיבות מיוחדת, הקובע את מהות ועוצמת הקדושה להמשך, ומשום כך חלשה דעתו.
ראה הקדוש ברוך הוא שחשקה נפשו ביותר לקבל חלק בחינוך וביסוד, ונתן לו את חנוכת המנורה, היינו הדלקתה (על-פי
הרב מרדכי אליהו זצ"ל). "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (שם).
[מ
תוך האתר שלי "פרשת השבוע"]
