מי באמת פוגע בחופש האקדמי

אומר מראש, לטעמי, אפשר בהחלט לוותר על הקוד האתי באקדמיה. סיבות בהמשך. עם זאת, המהומה סביב המסמך שחיבר פרופ' אסא כשר - מומחה בתחום - לבקשת שר החינוך, נפתלי בנט, שוברת שיאים של צביעות. רבים מהמדברים לא קראו את המסמך ברצינות. הממסד הישן מתנגד לכל שינוי, מפני שמדובר במשאבים כספיים, בשליטה, ביוקרה, במינויים וביכולת השפעה ללא בחירות דמוקרטיות. הכינויים "פגיעה בדמוקרטיה", "פגיעה בחופש האקדמי" וכו', הם עלבון לאינטליגנציה ושקריים באותה מידה. אם יש פגיעה בחופש הביטוי, היא מתקיימת כבר עכשיו ברוב הפקולטות למדעי הרוח והחברה, המשמשות שומרות סף שאינן מתירות למרצים ולחוקרים בעלי השקפת עולם שמרנית-ימנית ללמד, והדוגמאות רבות. המצב דומה בכל המערב, ובעשורים האחרונים החמיר. בארה"ב, למשל, משנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-90 היה יחס קבוע בין מרצים בעלי השקפת עולם שמאלית לכאלה מהימין של 2:1 לטובת השמאל. סביר. ב-2011 זה קפץ ליחס של 5:1 לטובת השמאל. זה כולל את המדעים המדויקים, ואם נבודד את מדעי הרוח והחברה - היחס יגדל מאוד (במחלקות מסוימות מדובר על יחס של 17:1). כמעט כולם שם שמאל (או אנוסים חברתיים הפוחדים "לצאת מהארון" הפוליטי). השמרנים האמריקנים למדו לייצר אקדמיה משלהם, באמצעות מכוני מחקר. בישראל, לחרפתנו, הדבר לא ממש קיים. זה אומר שסטודנטים באוניברסיטה חשופים כיום פחות מאי-פעם למגוון השקפות פוליטיות. מאז שהאוניברסיטאות בארה"ב הפכו למרכזי מחקר, הן מעולם לא היו כה הומוגניות מבחינה פוליטית כפי שהן כיום. ההשלכה המרכזית היא שהשקפת העולם השמאלית בשדות הידע השונים אינה ממש מאותגרת, מה שהופך אותה לאורתודוקסיה שמאלית חזקה בתוך הבועה האקדמית, אבל חלשה מאוד מבחינת השפעתה על הציבור. מאמינים שאמונתם אינה מאותגרת, שאינם שומעים דעות מנוגדות באופן מעמיק, מחזיקים בהשקפתם כי "כך עושים כולם". מכיוון שאינם מתמודדים באופן רציני עם הדעה המנוגדת, עמדתם שלטת מכוח קיומם של המרצים השומרים על הדעה (דוקסה) ה"נכונה" (אורתוס) בטענה המופרכת של "חופש הביטוי" ו"שמירה על הדמוקרטיה". משום כך, ובאופן די מושכל, הקוד האתי מיותר. הסטודנטים אינם ילדים שצריך לשמור על נפשותיהם הרכות. מאותה סיבה איננו צריכים לפקח על התבטאויות מעוררות מחלוקת. לא קשה להתמודד איתן. אדרבה, רק הימין יכול לפרוח באמת באקדמיה כיום. סטודנטים הלומדים באווירה שמאלית למהדרין, שבה עיקר כיווני המחקר שנסקרים בפניהם מנוגדים להשקפת עולמם, מחדדים את השקפת עולמם המתנגדת למרצים ולאינדוקטרינציה שהם מפיצים. כיהודים, יש לנו מסורת בת אלפי שנים של מחלוקת וערעור על סמכות. כשייצאו מהבועה האקדמית, הם יידעו להתמודד הרבה יותר טוב עם סוכני השפעה בתקשורת ובפוליטיקה. המציאות היא החיסון הטוב ביותר בפני השקפת העולם השמאלית הנוכחית. באשר למרצים המעודדים חרם על ישראל, הם צריכים להיות מטופלים במוסדותיהם ובאמצעות ביקורת ציבורית. כמובן, המצב האידיאלי הוא ייצוג שווה של השקפות עולם המתחרות על חיפוש האמת. אבל שום קוד אתי לא יפתח את המנזרים האקדמיים בפני כופרים החושבים אחרת מהעדר הכאילו-ליברלי. "חופש הביטוי" שלהם הוא מהזן שאינו סובל השמעת דעה אחרת. צריך להקים מוסדות חדשים ומכוני מחקר כתחליף. עד אז, צריך להיזהר מפיקוח על דעות באקדמיה. בחשבון היסטורי, הימין רק ירוויח מזה.