כל מי שעיניו בראשו חייב להכיר בעובדה הנוראה כי מלחמת העולם השלישית כבר החלה, אף כי ללא אירוע אלים אחד שיכול להוות ציון-דרך היסטורי לתחילת מרחץ הדמים שאל תוכו צועדת האנושות כאילו בעל כורחה, נתונה לגחמותיו המתעתעות של גורל עיוור מוכתב מראש, ממש כמו בטרגדיה יוונית.
מלחמת העולם השלישית איננה מתנהלת בין צבאות סדירים אלא בין שלוש אמונות מונותיאיסטיות - היהדות, הנצרות והאיסלאם - וכלי המלחמה של הצד המוסלמי אינם צוללות, טילים בין-יבשתיים או כלי משחית אחרים - אלא טרור רצחני, בלתי אנושי, חסר רחמים, שהעולם הדמוקרטי המערבי אינו מצליח לבלום אותו, אינו יודע איך להילחם בו בהצלחה, ובוודאי שלא לחסל אותו.
כדי לדעת באילו אמצעים ודרכים ראוי לנקוט כדי לרכז מאמץ ולנצח במלחמת העולמות החדשה יש להכיר, בראש וראשונה, את המנטליות הערבית ולהבין מה הגורמים למגיפת "טרור המתאבדים המוסלמי", המתפשטת על פני העולם כמגיפה סרטנית שאין לה מרפא.
המרכיב הדומיננטי ביותר במנטליות של מאמיני האיסלאם הוא הפגיעה בכבוד, פגיעה שלעולם לא תימחה אלא בחיסול פיסי של מי שפגע בכבוד. כל מי שחי במחיצת ערבים או בסביבתם, למשל, מכיר היטב את מסלול ההרג הזה, בעיקר של נשים, הקרוי "רצח בגלל כבוד המשפחה".
בעיני המוסלמים הפנאטיים האיסלאם הוא הדת האחת והיחידה, האמיתית, הראויה לכל הכבוד וההערכה. אולם לצערם כי רב, במשך מאות שנים לא זו בלבד שהאיסלאם לא קיבל את הכבוד המגיע לו מצד העולם הנוצרי, אלא אף "זכה" בביזוי, השפלה ופגיעה חמורה בכבודו מצד המערב הדמוקרטי, המתנשא. הפגיעה בכבוד הלאומי והעלבון העמוק והמתמשך כתוצאה מכך - הם הניצבים בשורש "מלחמת העולמות" הזו שאותה מוליכים מנהיגים פנאטים בני צלמו של הארכי-טרוריסט בן-לאדן - בנחישות, בהתמדה, ובלא מעט הצלחה.
שרשרת פיגועי הטרור הנוראים שאותם חווה העולם המערבי מאז אירועי 11 בספטמבר 2001, חייבת להבהיר לכל אדם מפוכח, כי העולם האיסלאמי-פונדמנטליסטי משוכנע שבראשית המאה ה-21 הגיעה עת נקם ושילם בעבור הכבוד האבוד, בעבור ההשפלה רבת השנים. מאמיני האיסלאם הפנאטיים, רואים את עצמם כ"לוחמי הסהר" - העתידים להוות את גרעין כוח-העל המציב את עצמו בראש "מלחמת אמונה" בלתי נמנעת עם המערב. כוח-על ששלטון רודני איסלאמי - דוגמת זה הנהוג באירן - יעמיד לרשותו, בעתיד הלא רחוק, גם פצצות אטום שישמשו כנשק האולטימטיבי ב"מלחמת העולם הטרוריסטית" שאת רעמי הפתיחה שלה כולנו שומעים בקולות הפיצוץ של מכוניות תופת נהוגות בידי מתאבדים-מתנדבים המוכנים להקריב את היקר מכל, את חייהם, למען המטרה הקולקטיבית.
ביום הניצחון האיסלאמי המיוחל, היום שלפי אמונתם כבר ניצב בפתח, יזקפו את קומתם מאות מיליוני עבדי-אללה, אשר אחרי השבת כבודם האבוד ייצאו למערכה האמתית: השלטת אמונתם בכל רחבי העולם וסילוק מלא ומוחלט של הכופרים הציוניים מכל רחבי ארץ הקודש פלשתין. סילוק והכחדה - ללא הסדר, ללא פשרה, ללא סליחה. זה היעד.
כדי להצליח להביס את כוחה של אמונה עיוורת כזו חייב המערב להבין בהקדם האפשרי, כי טיפול יעיל כנגד האיום הקיומי הטמון ב"לוחמי הסהר", אינו יכול להסתייע בשיטות דמוקרטיות. מי שרוצה לנצח במלחמה המוכתבת על-פי כללים רצחניים, חייב לפעול בדרכים דרקוניות, לא תמיד דמוקרטיות. זה ועוד: אי-אפשר להשיג ניצחון רק באמצעות טיפול נקודתי שיתמקד בחיסול טרוריסטים, תומכיהם ומשגריהם. לעולם המערבי דרושה באורח מיידי מדיניות הרתעה חדשה, מדיניות של מאזן-אימה כנגד האיום האיסלאמי. המשמעות של מאזן אימה כזה חייבת להיות פשוטה וברורה. הפעם, במסגרת מלחמת העולם השלישית, שוב לא דרושה לעולם המערבי המדיניות של מאזן האימה הישן שמשמעותו המפחידה הייתה טמונה ביכולת להשמיד מיליונים.
לעולם המערבי הנאבק כיום על קיומו הדמוקרטי, עדיף לנקוט בשיטה של "האיום בסבל האולטימטיבי". התגובה המערבית הישירה לפגיעה טרוריסטית צריכה להיות החזרת המוסלמים במדינות תומכות הטרור, מייצרות הטרור, לימי העבר של מצוקת חיי עוני במדבר, ברעב, במחלות, בתחבורה על גבי גמלים וחמורים, ללא כל הנאות
העולם הזה. וכל זאת ללא משפט, ללא דיונים דמוקרטיים, ללא הוכחות משפטיות.
אין צורך להיות גאון בתורת המלחמה כדי לדעת מה יכולים להיות נתיבי הפעילות החמורים ביותר של האיום בסבל. רק כדוגמה, להבהרה, ניתן להציג מספר תרחישים אפשריים בקשר לפעולת העולם המערבי נגד סוריה.
כל אחד יודע כי סוריה היא מדינה תומכת טרור פלשתיני ובמקביל מארחת על אדמתה, ברצון ובשמחה, את הטרור מבית מדרשו של חיזבאללה. כדי לנטרל את הפעילות הטרוריסטית הזו, אפשר להשתמש בשיטות עתיקות ויעילות, ממש בדומה למה שמסופר בהגדה של פסח, בנוסח חדש כזה:
אילו הייתה ארה"ב מודיעה לכל מדינות העולם כי היא משגרת את נושאות המטוסים שלה למזרח הים התיכון, כדי להטיל מצור על סוריה ולמנוע בכוח מעבר אניות אל סוריה וממנה - דיינו;
אילו הייתה ארה"ב מודיעה לכל מדינות העולם כי לא תאפשר למטוסים לנחות בנמלי התעופה של סוריה או להמריא מהם - דיינו;
אילו הודיעה ארה"ב לכל המערכות הפיננסיות בעולם, כי היא תובעת מהן להפסיק מידית את כל הפעילויות המשותפות שלהן עם סוריה - דיינו;
אילו הייתה ארה"ב מקפיאה את כל החשבונות הסוריים הקיימים בארה"ב ותובעת מכל ידידותיה לנהוג כך גם בתחומן - דיינו;
אילו הייתה ארה"ב מחליטה לגרש מתחומה כל מי שנושא דרכון סורי - דיינו;
אילו הייתה ארה"ב מגרשת מתחומיה את כל נציגי סוריה וקוראת לשגרירה בדמשק לחזור הביתה - דיינו;
אילו הייתה ארה"ב מודיעה כי לעולם לא תתיר לצבא אירן להגיע לים התיכון - דיינו;
על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת הייתה המערכה נגד הטרור האיסלאמי אילו הפעילה ארה"ב במקביל, כמהלומת אגרוף רב עצמה, מספר נתיבי פעילות מן הסוג הזה, כדי לייצר את הלחץ הפנימי, מצד כל מתנגדי משטר אסד, שיביא להפיכתה של סוריה למדינה שפויה, שלעולם לא תעז עוד לחולל טרור.
דבר אחד חייב להיות ברור לכל בר דעת: ככל שיקדים המערב להטמיע את ההכרה כי כל האמצעים כשרים כדי למגר את איום הטרור שנכפה עליו - כך ייטב לכל העולם החופשי. אך גם אם תאחר ההכרה להגיע - היא בוא תבוא, אף אם בדרך אל ההכרה הזו ישפך עוד דם רב של אלפי חפים מפשע שימצאו את מותם האלים מידי בני עוולה אשר, בשם האמונה האסלמית, הופכים את שם נביאם למלה נרדפת לרצחנות בלתי אנושית.
