אילו היה
בנימין נתניהו בחייו האזרחיים בעל תכונות של אומץ לב, נחישות ודבקות במשימה, כמו אלה שאפיינו אותו בשרותו בסיירת מטכ"ל - "היחידה" כפי שכינו אותה בימים ההם - סביר מאוד להניח שאולי בדרך זו היה הופך למנהיג אמתי היודע לעמוד על שלו, ולא כמי שמצטייר בעיני הציבור כמי שרק כדי לשרוד נכנע לכל איום מצד השותפים החרדים בקואליציה שלו. אבל כנראה האיום של החרדים בנושאי הגיור ותפילת היהודים האמריקנים ליד הכותל, הפחיד אותו יותר מהחשש לאבד את חייו בשלגי החרמון, והוא יצר פשרת כניעה זמנית. מסתבר שהחרדים דבקים במשימתם הרבה יותר מאתנו, החילונים, והם מצטיירים כאילו הם מהווים עולם אחר, שונה מהותית. זאת יכול לגלות כל חילוני שיגיע למצודתם המסוגרת של החרדים, הלא היא ק"ק בני ברק.
הנה סיפור מעשה. המעיד על תכונותיו היסודיות של ראש ממשלתנו, תכונות שהוא מצליח להסתיר היטב. את סיפור המעשה הזה סיפר בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו: "כאשר שירתתי ב"יחידה" היינו במסע מעבר לקוי האויב הסורי, ברכסי הר החרמון, בשלג. בדרך חזרה, לאחר שהשלמנו את ביצוע המשימה, נתקלנו בכל בעיה אפשרית. בשלב מסוים ממש קפאנו והייתי כמעט משוכנע שלא נצליח לחזור. כתוצאה מן הקפיאה האצבעות שלנו היו נפוחות כמו מלפפונים.
"במסע החזרה הזה כל הזמן זכרתי את מה שסיפר לי חבר דרוזי: בשלג לעולם על תתיישב. אם תתיישב, לא תוכל לקום. אחד מחברי הצוות שלנו, יהודה, שהיה האיש הכבד ביותר בצוות, 100 ק"ג של שרירים, התיישב באפיסת כוחות. הוריתי לו לקום. הוא לא קם. סטרתי לו שיקום. דבר לא עזר. ואז נזכרתי בסיפור עם פופאי והתרד וחשבתי שאם הייתי נותן לו תרד אולי היה מצליח לצבור אנרגיה ולקום. תרד לא היה לי, אבל כשחשבתי על אנרגיה נזכרתי שהייתה לנו ערכת קיום עם גלוקוזה והחלטתי לתת אותה ליהודה. לערכה היה מכסה צמוד מאלומיניום דק הניתן לתלישה, אבל תלישה כזו הייתה בלתי אפשרית במצב הקפיאה והנפיחות בו היו אצבעותיי. חיפשתי מכשיר פתיחה מתאים. סכין לא הייתה לי. אבל תושייה הייתה. נזכרתי שלעוזי יש כוונת קדמית ניצבת. אחזתי את השפופרת בשתי ידי, כמעט ללא תחושה, ביקשתי מאחד החברים שיכה עם הכוונת על מכסה המתכת. המכסה נקרע. דחפתי ליהודה את השפופרת לפה ולחצתי. הוא בלע את הגלוקוזה כאילו הייתה מאכל תאווה. בסופו של דבר יהודה חזר לעצמו. ואנחנו המשכנו ללכת.
"כעבור זמן לא רב הגענו לעמדת החפ"ק. שם חיכו לנו המפקדים של המבצע. לסיפור הזה יש, מבחינתי, מוסר השכל: לעולם לא לוותר, גם אם אתה זרוק בשלג, בתנאי קפיאה עמוקים, לכאורה באובדן תקוה. תמיד אפשר למצוא פתרון ולהמשיך במשימה שהוטלה עליך".
צחוק הגורל הוא שאת היסודות לעוצמתם של החרדים בנה דווקא
דוד בן-גוריון, שהסכים בימי הקמת המדינה להסדר של "תורתם אומנותם". ודווקא שמו הוא זה המפריד כיום בין החרדים לחילונים. בן-גוריון הרחוב, לא האדם, הוא החוצץ בין שני העולמות - עולם בני ברק שליבה במזרח ועולם רמת גן בפאתי מערב. ועל אף העובדה כי המרחק הגאוגרפי בין שני היקומים הנפרדים האלה קצר ביותר, ממש כמטחווי ירי חץ מקשת, הפער המהותי אידיאולוגי-אמונתי ביניהם בלתי ניתן לגישור.
את עוצמתו ועומקו של הפער הזה יכול לחוש כל מי שמוצא את עצמו ברחוב רבי עקיבא, הרחוב הראשי הומה האדם של המבצר המסוגר בני ברק, המתחיל לרחוש ולגעוש לקראת כל קמפיין בחירות, בעיקר במודעות המאיימות המתפרסמות בעיתוני החצרות השונות.
מיטיבה להבהיר את החרדה הסיסמה הדו-משמעית שנבחרה בעבר להוביל את הקמפיין של "
יהדות התורה": כולנו חרדים. חרדים במובן של יראי שמיים, אדוקים בתפיסת עולמנו הדתית. ובו בזמן גם כולנו יראים, מבוהלים, וחרדים נוכח גזירות צפויות. וכדי שלא יהיה ספק באילו גזירות "מחרידות" המדובר, הסבירו המודעות, ממש ברחל בתך הקטנה, כך: "חרדים מול גזירת הגיוס המתנופפת כחרב על ראשי בחורינו; חרדים נוכח גזירת הקיצוצים בתקציבי תלמודי התורה של ילדינו; חרדים על ההסתה החילונית והתקשורתית המסרבת לדעוך; חרדים על מצוקת הדיור שחייבת פתרון". כאילו כל הפחדים כולם מאיימים לנחות בקרוב על ראשו של הציבור החרדי,
אך כדי שלא תהיה טעות - כאילו הכל תלוי רק בתוצאות הבחירות או בהחלטות של המפלגות החילוניות - ממהרות המודעות המתפרסמות רק בעיתונות החרדית להבהיר לציבור המאמינים, כי "איננו שמים את מבטחנו ויהבנו רק על הכוח הפוליטי. כמאמינים בני מאמינים יודעים וזוכרים אנו היטב כי אין לנו לסמוך אלא על אבינו שבשמיים. עלינו מוטלת החובה לעשות את ה'השתדלות' שלנו ואילו אלוהינו שבשמיים יהיה בעזרנו".
עם סיוע השמיים או בלעדיהם כוחם של החרדים אינו מתבסס על מספר המנדטים הלא גדול שזכו בו אלא בעיקר על החשש של נתניהו כי יפרשו מן הקואליציה שלו, ויחברו למפלגות אחרות שירכיבו
ממשלה שלא הוא יעמוד בראשה. ומכאן ברורה מסקנה פשוטה. החרדים הם מיעוט אך מי שמעצים את כוחם עד לממדים המאפשרים להם להשליט את אמונתם ונוהגיהם על כלל הציבור - הוא מי שנכנע להם.
עדיף היה לראש ממשלתנו בנימין נתניהו לחזור ולהשתמש בתכונותיו היסודיות ולהעמיד את החרדים למבחן - שהרי ברור כי אם יפרשו יתאפס כוחם הסחטני.