תורת המשחקים

יוהאן הויזינחה הוא היסטוריון ואינטלקטואל הולנדי בן המאה העשרים המפורסם בעיקר בזכות ספרו "האדם המשחק" (תרגום מהולנדית: שמואל מוהליבר) המציג תזה לפיה המשחק הוא שורש התרבות האנושית. "כל אימת שיחיד או ציבור חורגים מעבר לסיפוק צרכי גופו, נעשית חריגה זו בצורה של משחק", אומר הויזינחה. אחד מסימני ההיכר של המשחק הוא "במה שהוא מהווה יציאה מן העולם הממשי. כשם שאינו בא לספק צרכים ממשיים של העולם שבו אנו חיים, כך אין חוקי ההוויה היומיומית שליטים בו..." (עמ' 28) "המשחק עושה סדר... סדר זה הם חוקיו וכלליו של המשחק... חוקים אלה מראים את נטיית היסוד של המשחק להתגבש בדפוסים יצוקים, ודפוסים אלה מבטיחים את האפשרות לחזור עליו... החזרה ממלאה תפקיד בתוך עולמו של המשחק, והיא גם מקור המשפיע סדרים על סביבתו. כל אימת שנרצה, נוכל לצאת מעולמה היחסי, הבלתי שלם של ההוויה היומיומית וליצור לעצמנו את העולם הדמיוני, הוא העולם המושלם של המשחק" (עמ' 29). הויזינחה טוען כי המשחק משתקף בכל תחומי החיים החברתיים כגון באמנות, בשפה, בפולחן הדתי. בצבא, במדיניות ובמדיניות הבינלאומית. לגבי זו האחרונה הוא מסביר: "וכבר ראינו על-פי דוגמאות מרובות, שפעמים משחקים בהם משחק-דמים אכזרי, ופעמים כל עצמו [אינו אלא-ש.פ.] מרמה" (עמ' 223). כנגד מה אמורים הדברים? כנגד אותם קברניטים של מוסדות וארגונים ומדינות שתפקידם ומעמדם מחייבם להתמודד עם מציאות מתסכלת כרונית, והם נדרשים או דורשים מעצמם למצוא פתרונות או להציב יעדים אסטרטגיים כאלה שניסיון ארוך שנים והערכה מפוקחת מלמדים שאינן בהישג יד. "העולם הממשי" הריהו מטבעו עולם של תהליכים ולא של פתרונות או של מצבים מושלמים, וקברניטים יודעים בתוך תוכם כי גם אם לא ניתן לנווט את ספינתם אל הארץ המובטחת אין הם פטורים מן התהליך, מהניווט עצמו. אסור להם בתכלית האיסור להשאיר את ספינתם מוטלת במנוע דומם בלבב ימים סוער. התהליך, כלומר המשחק, החזרה הבלתי נלאית על ריטואל טכני ומנטאלי של ניסיונות חוזרים ונשנים אשר מתניעה דינמיקה של חתירה; הרמייה הלגיטימית המפיחה תקווה- כל אלה יש בהם ערך משום עצמם. על-מנת לשרוד בעולם הממשי אין ברירה לאותם קברניטים אלא "לצאת מן העולם הממשי" באמצעות המשחק. הדברים אמורים כנגד עשרות שנים של תהליך שלום עקר בין ישראל לפלשתינים. כולם יודעים שאין פתרון לסכסוך, שאין זה סכסוך גבולות אלא מצב היסטורי מהותי, אבל המשחק נמשך, וכנראה נגזר עליו להמשך. מי שחשב שהאדמיניסטרציה האמריקנית בנשיאותו של טראמפ תוכל להתעלם מהסוגיה הישראלית-פלשתינית ובכך לנטוש את אחד מזירות המשחק הוותיקות והחשובות המפרנסות הרבה דיפלומטים טעה בהערכת חשיבותו של המשחק ביחסים הבינלאומיים.

הוצאות הגנה

הדברים אמורים כנגד המשחק שמשחקים קברניטי האיחוד האירופי זה עשרות שנים בהעלותם על הבמה את מחזה "איחוד ההגנה האירופי". מחזה זה עונה על כל הקריטריונים המאפיינים את הגדרת המשחק של הויזינחה. ביום חמישי 22 לחודש יוני ש.ז. התקבלה החלטה בוועידת פסגה של ראשי מדינות האיחוד האירופי להשקת מסגרת לשיתוף פעולה בתחום הביטחון וההגנה שכוללת גם מלחמה בטרור. מסגרת ההסכם כללה גם הקמת "קרן הגנה אירופית" משותפת לשם פיתוח, ייצור ורכש של כלי נשק מתקדמים, מה שיביא לחסכון בהוצאות ההגנה של כל מדינה חברה. על-פי הערכת הנציבות האירופית העדר שיתוף פעולה בתחום פיתוח ורכש נשק גורם לבזבוז שבין 25 - 100 מיליארד אירו. עד עתה 80% מרכש הנשק ויותר מ-90% של מחקר ופיתוח נעשים על בסיס לאומי, כלומר כל מדינה חברה פועלת בנפרד. הנציבות מעריכה, והערכתה זו התקבלה על-ידי משתתפי הפסגה, כי כ-30% מהוצאות הרכש ייחסכו תודות לאיגום ידע, פיתוח וייצור. יתרה מזו: פעילות משותפת תייעל גם את יכולות הפריסה של הצבאות האירופיים לכשידרשו לכך. החלטה זו זכתה לסופרלטיבים מפי משתתפי הוועידה. דונלד טוסק, נשיא האיחוד האירופי כינה אותה "צעד היסטורי" אשר יביא לאינטגרציה עמוקה יותר בתחום הביטחוני. נשיא צרפת מקרון שזו הייתה הופעתו הראשונה בפסגה אירופית אמר כי פריז וברלין מאמצות החלטה זו אשר תוביל ל"התקדמות אמיתית" במדיניות ההגנה. אלא שפסגה זו על החלטותיה ותשבחותיה אינן אלא חלק ממשחק, מעין ריטואל קבוע הנמשך כבר עשרות שנים. כולם יודעים שיש כאן רוב מהומה ורוב תהליך על מעט מאוד מאומה. עוד לפני הקמת השוק המשותף בראשית שנות החמישים של המאה העשרים היו ניסיונות שכשלו להקמת מסגרת ביטחונית אירופית משותפת. ב-1999 הוקמה מסגרת מוסדית למדיניות ביטחון והגנה משותפת אשר אף הציבה יעדים ברורים להתחמשות ולהצבת כוחות צבא משותפים באזורי משבר, ב-2004 הוקמה סוכנות הגנה משותפת שעיקר תפקידה היה לשפר את היכולות הצבאיות של המדינות החברות באמצעות תיאום ואיגום משאבי מחקר ופיתוח, וגם אמנת האיחוד האירופי משנת 2009 מכילה סעיפי ביטחון והגנה משותפים ובין היתר היא כוללת סעיף של אחריות הדדית במקרה של מתקפה על חברה אחת, וכן סעיף המאפשר למספר חברות להעמיק ביניהן את האינטגרציה הביטחונית אף ללא השתתפות כל חברות האיחוד. והנה, כל אותן החלטות ומסגרות מדיניות ביטחונית משותפת התגלו כעקרים, וככל שניתן לחזות עתידות, דלים הסיכויים שאי פעם תצא לפועל מדיניות הגנה משותפת מבצעית.

משקיפים אירופיים

אמנם, אמת נכון הדבר שמאז 2003 נערכו כ-30 מבצעים במסגרת המוסדית של מדיניות הביטחון וההגנה המשותפת, ורובם באזורים השכנים לטריטוריה של האיחוד האירופי, אלא שהאופי של הפעילות הייתה בעיקר אזרחית במגמה של השכנת שלום וסיוע הומניטרי, ולא כללה פעילות לוחמה. לחלק מהמבצעים גם לא הייתה חשיבות רבה מבחינת היקף הפעילות, כגון השוטטות של משקיפים אירופיים בחברון והכשרת כוחות משטרה פלשתינים בתחום הסייבר ברמאללה. יתרה מזו: רוב המבצעים נערכו עד 2009 ומאז חלה ירידה בסוג זה של פעילות. מספר החיילים האירופים שפעלו מחוץ ליבשת ב-2006 היה 83,000 ואילו ב-2013 ירד מספרם ל-58,000. כמו-כן תקציב ההגנה של המדינות החברות הצטמצם ב-15% בשנים אלו, ורק עתה הוא מתחיל להתרחב. הרציונל של הקמת מסגרת ביטחונית והגנתית משותפת ב-1999 היה בין השאר להשתחרר מתלות בארצות הברית אולם גם אז וגם עתה האיחוד האירופי אינו מסוגל לפרוס יותר מאשר 7% - 8% מהכוח הצבאי שלו מחוץ ליבשת. אך מה שיותר חשוב היא העובדה שהאינטרסים הפוליטיים של חברות האיחוד האירופי אינם אחידים, ואין קונצנזוס אסטרטגי. איטליה, למשל, מתעניינת במה שמתרחש באגן הים התיכון. פולין וליטא, לעומת זאת, אינן מתעניינות באזור זה. הן פוקחות עין לכיוון מזרח. כמה חברות האיחוד האירופי השתתפו במבצע נגד לוב ב-2011? יש מדינות חברות שמעוניינות רק בהגנת היבשת ולעומתן מדינות שהיכולת שלהן היא רק לשלוח כוחות למשימות שלום מחוץ ליבשת, וככלל רוב המדינות החברות אינן ששות אלי קרב. צרפת הפעילה את סעיף ההגנה ההדדית האירופית המופיע באמנת האיחוד בעקבות מתקפת הטרור עליה ב-2015 אך ההפעלה כשלה. האיחוד לא נקט בפעולה משותפת נגד דאעש. מה הייתה תרומתן של חברות האיחוד בפעילות הצבאית בצ'אד החל משנת 2007? קרוב ל-70% מהכוח שהיה אמור להיות של האיחוד האירופי היה צרפתי, ומחוץ לפולין ואירלנד תרומתן של שאר המדינות הייתה לא משמעותית עד מגוחכת. זוהי מציאות פרדוכסלית שכן מלכתחילה הצהירו קברניטי האיחוד האירופי שמסגרת הביטחון וההגנה המשותפת נועדה להתערבות באזורי משבר בעולם(ולא להגנה טריטוריאלית), כחלק מהמגמה לשדרג את אירופה למעלת מעצמה עולמית. משחקים אלה יחזרו על עצמם. זאת תורת המשחקים. כי "החזרה ממלאה תפקיד בתוך עולמו של המשחק, והיא גם מקור המשפיע סדרים על סביבתו. כל אימת שנרצה, נוכל לצאת מעולמה היחסי, הבלתי שלם של ההוויה היומיומית וליצור לעצמנו את העולם הדמיוני, הוא העולם המושלם של המשחק".