פסיקתו של אלי - התגלמות הביטוי "יהודית ודמוקרטית"

המשנה לנשיאה (בדימ') אליקים רובינשטיין; שרת המשפטים, ח"כ איילת שקד; ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אפי נוה; משנה לראש לשכת עורכי הדין, עו"ד יצחק נטוביץ'; שופטות ושופטים; דוברות ודוברים; קהל נכבד. ברכותיי, אלי, על קבלת אות יקיר המשפט העברי - וכמה ראוי אתה לאות זה. כל המעיין בפסקי הדין של אלי, ובכתיבתו המקצועית, יכול להיווכח בקלות כמה יקר המשפט העברי לליבו. וכל היודע דבר מה על היקפו האדיר - בתוכן, בזמן ובמקום - של המשפט העברי, לא יכול אלא להשתאות מבקיאותו וידענותו של אלי. מקרא ופרשניו, משנה ותלמוד, רמב"ם, טור, שולחן ערוך, ספרות השו"ת הענפה - מכולם אפשר למצוא בפסיקתו של אלי, והכל בכבוד ובדייקנות רבה. דומה כי אין ענף משפטי שבו לא התייחס אלי, ולו בקצירת האומר, לעמדת המשפט העברי. במקום אחד, בפסק דין שעסק בנפילתה של אישה לבור שבתחום שיפוטה של מועצה מקומית, עמד בפירוט על היותו של הבור אחד "מארבעה אבות נזיקין"¹ במשפט העברי. ובמקום אחר, במסגרת הליך פלילי, העמיק באשר לכלל ההלכתי לפיו "עד מפי עד פסול להעיד",² והעיר כי אף שהמשפט הישראלי הנוהג שאב את האיסור על עדות מפי השמועה מן המשפט האנגלי, הרי "יש לו רקע מובהק במסורת המשפטית היהודית".³ באחת העתירות לבג"ץ התייחס למקורותיו של חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים,⁴ ש"לא בכדי כולל שמו של החוק שני רכיבים - מרשם פלילי, הבא להגן על החברה, ותקנת השבים, ביטוי שמקורו במשפט העברי (...) ועיקרו הרצון לעודד אדם לתשובה על חטאיו, ולא להכביד על תהליך התשובה יתר על המידה".⁵ ואף על דיני השליחות במשפט העברי כתב, ועל מקומם בהליך חקיקת חוק השליחות⁶ הישראלי,⁷ כמו גם על דיני השמיטה והיתר מכירה. ⁸ גם מקומן של סוגיות עדכניות - חדשניות אפילו - לא נפקד מפסיקתו. כך, למשל, ציין כי "מעיקרא אין מקורות המשפט העברי מכירים באפשרות של תובענה ייצוגית, שכן 'זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו'", אולם גם "לנושא מודרני כמו תובענות ייצוגיות שלא שערון אבותינו נמצא בו נתיב".⁹ ובעניין אחר התייחס לכך ש"פוסקי ההלכה בימינו מתחבטים בשאלת הפונדקאות, כמות שמתחבטים הם בשאלות רבות של הלכה העולות מן ההתפתחויות הטכנולוגיות והרפואיות המפליגות בדורנו וגם מדגמי המשפחה החדשים, בין החד-הוריים ובין הזוגיים".¹⁰ אכן פסיקתו של אלי - ולא הבאתי דוגמאות אלא על קצה המזלג - היא התגלמות הביטוי "יהודית ודמוקרטית". אלי ממחיש כי היהדות והדמוקרטיה אינן משקפות גישות מונוליטיות, אלא עושר רעיוני, ואינן עומדות בסתירה. כך, למשל, בפסק דינו שבו קבע כי מניעת גישה למקוואות ציבוריים למתגיירים מהתנועה הקונסרבטיבית ומהתנועה הרפורמית "אינה עולה בקנה אחד עם חובתה של רשות מינהלית לפעול בשויון בכל פעולה מפעולותיה",¹¹ התייחס לעקרון הפלורליזם במשפט העברי. והזכיר כי "המשפט העברי אינו נרתע מריבוי דעות וגישות".¹² ובפסק הדין שניתן ביום פרישתו מבית המשפט העליון עמד על קיומו של בסיס משותף, יהודי ציוני, של תחיית העם בארצו ושל זכויות אדם לכל, ובלשונו: "(...) דומה שאין מחלוקת על דרך העיקרון והכלל על כך, שלמשפט העברי מקום של כבוד בשיטתנו המשפטית. הכל יסכימו, כי המשפט העברי הוא מקור חשוב בין מקורות המשפט הישראלי. הכל יסכימו, כי המשפט העברי הוא אוצר בלום - בפרט בהיבט המשפטי - של עושר אינטלקטואלי משפטי ושל ערכי יסוד שלא נס ליחם (...). לטעמי הסינתזה אפשרית בהחלט. היא מעיקרא מסר רעיוני ממבט לאומי-תרבותי, שיישומו כמובן תלוי מקרה (...). פעמים נטען, כי שימוש במקורות המשפט העברי אינו עולה בקנה אחד עם היותה של המדינה דמוקרטית. לטעמי טענות אלה בטעות יסודן. בעניין קשרי הגומלין בין המשפט העברי לערכיה הדמוקרטיים של המדינה, סבורני כי 'השאיפה צריכה להיות להרמוניה, לסינתזה, להשלמה הדדית בין המרכיב היהודי למרכיב הדמוקרטי'".¹³ אכן, המשפט העברי משקף את רוחב היריעה התרבותית, הגאוגרפית וההיסטורית האדירה של העם היהודי. לעמנו מסורת ארוכת השנים של הנחלת ידע ושל טיפוח חברה משכילה ונאורה. על מסורת זו שעונה פסיקתו של אלי. אלי ומרים היקרים, בשמי ובשם הרשות השופטת, ברכות מקרב לב.