לאור גניבות הנשק האחרות ממחסני צה"ל, אפשר לומר את האמת להגדיר זאת כמכה ה-11 של מדינת ישראל. אין חילוקי דעות שהנשק והאמל"ח, זורם במסודר תדיר, ומוצא דרכו בדרכים שונות לאירגוני הפשיעה על סוגיו ושלוחותיו השונים למען בצע כסף והשפעה בעולם התחתון.
בצעירותי, כאשר שימשתי בתפקיד ר' ענף אבטחת פנים בשנים77-82,הוצאנו בשיתוף הפרקליטות הצבאית,פקודות והוראות למכביר בעניין אבטחת נשק ושמירתו אשר על-מנת לתת להם תוקף הם גם עוגנו בפקודת מטכ"ל והפ"ע. אך מסתבר שאין דיי בהמצאות פקודות והוראות לשמירה ואבטחת נשק, אם לא מקפידים לשמור ולבצע את ההוראות.
איך מתגברים על במכה ה-11?
ראשית, יש להיכנס לתודעה שאכן המכה ה-11 היא לא בת חלוף ויש להילחם בה בנחישות ובהתמדה. יש להחמיר את הפיקוח ולרענן את הפקודות וההוראות בדבר אחריות מפקדים לקיום ביקורות יום ולילה ממפקד הבסיס ועד לרמה הממונה על אותו בסיס,וכן את אחריות המפקדה המרחבית. יש לבדוק מחדש את כל הפקודות והנהלים לגבי שמירה ואבטחת יתר, במגמה להחמיר בהם.
לקבל החלטה אמיצה, שמפקד בסיס או מתקן צבאי שנמצא אצלו חוסר נשק או גם אמל"ח, עוד לאלתר מתפקידו וזאת משום שהצבא הםקיד בידיו בסיס, נתן בידו נשק ואמצעים אך הוא כשל בביצוע משימתו.
ואולי, זה ישפר את המצב.
