בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא החליט מי שהחליט לשלוח כתבת על-מנת שתראיין את
אבי גבאי בבוקר שלאחר הניצחון. ההחלטה הייתה נכונה ומתבקשת, ואנחנו היינו מצפים שגופי תקשורת אחרים גם כן ינסו להשיג ראיון ראשון עם מי שזה עתה עלה לגדולה ועלה לכותרות.
עם זאת בסוף הראיון קרה מעשה שהפתיע רבים - הכתבת הגישה זר פרחים לגבאי והודתה לו תוך שהיא מציינת שהוא אורח
כבוד של אורלי וגיא ושהיא מאחלת לו בהצלחה.
מה ההבדל בין תחילתו של הראיון ובין סופו? במילה אחת: מקצועיות. המעשה הראשון משקף את המקצועיות והמעשה השני משקף חוסר מקצועיות. הסיבה שהגשת זר הפרחים למועמד פוליטי אחרי נצחונו נראית לנו מגוחכת במקרה הטוב, ובלתי מקצועית במקרה הרע, היא מכיוון שהמעשה אינו נראה לנו כהולם את המקצועיות של האתיקה העיתונאית.
אז נכון שרבים חושבים שאתיקה עיתונאית היא עוד ז'אנר של מדע בדיוני, אבל היא חלק ממארג שלם של נורמות וכללי התנהגות שאנו חיים בקרבם - אלו המורכבים מחוק, מוסר ואתיקה.
לשם כך אנחנו צריכים קודם כל לדבר על הדומה ועל השונה בין חוק לאתיקה. ממורי ורבי, פרופ' אסא כשר, למדתי שהמכנה המשותף הוא הדרישה שלנו מהאדם להתאפק ולא לעשות את מה שהוא חפץ. עם זאת יש הבדלים מהותיים ביניהם: החוק כופה עלינו התנהגות ללא כל שיקול דעת מצדנו ונועדו להסדיר את חיינו זה לצד זה. למשל, חוקי התעבורה מגדירים מי צריך לעצור את רכבו ומתי והיכן. אם לא נעשה זאת ולצורך העניין יראה אותנו שוטר או תצלם אותנו מצלמת מהירות - ניענש מכיוון שלא צייתנו לחוק ובכך גם למעשה הכנסנו עצמנו ואחרים לסיכון.
ומהי אתיקה? אתיקה היא ההתנהגות הראויה של אדם בתוקף תפקידו או בגלל המקצוע שלו. למשל ההתנהגות הראויה של קצין צה"ל בנקודות זמן שונות שהוא עלול להיקלע אליהן בתוקף תפקידו או של רופא שנתקל בסט אחר של דילמות ושניהם שונים מבחינה זו מרואה חשבון או איש חינוך. לכן לכל אחת מן הקבוצות הללו יש קוד אתי ייחודי רק לה. הקוד הזה נכתב גם בהקשר ציבורי כי בסופו של דבר המקצועיות של בעל המקצוע נמצאת בהקשר חברתי: החברה מצפה ציפיות מקצועיות מסוימות משוטרים, מאחיות או מקציני צה"ל.
מעיתונאי מצפים שידווח על המתרחש עם מעורבות והטיה מינימלית מצדו. לכן כותרתו של הסעיף השני בתקנון המקצועי של העיתונות הוא: חופש העיתונות ואחריותה המקצועית. בין היתר, נכתב שם ש"עיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת בהגישם לציבור שרות מקצועי ובפרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות". אין כל בעיה שעיתונאי יציג את דעתו האישית ויזהה את עצמו עם עמדה כזו או אחרת - משמאל או מימין, ויקדם את תפיסת עולמו. אז המאזינים והצופים יידעו לקחת בחשבון את דעתו האישית כאשר יבקר או יתמוך במרואיין שלו.
הבעיה מתחילה כאשר העיתונאי המקצועי אמור להגיש לציבור שירות הוגן, האמור לכאורה להיות נטול פניות, אך לפתע מסתבר שהוא נוטה בדעתו לצד כזה או אחר. הצופה מרגיש במידה מסוימת מובך ואולי מרומה כמו מטופל המגלה שהרופא המליץ לו על תרופה מסוימת בעיקר בגלל קשרי הרופא וחברת התרופות.
כשאת עיתונאית ומגישה פרחים רק למועמד אחד שזכה בבחירות פנימיות במפלגה אחת, ואין זה נוהל שכל מי שניצח במערכת בחירות והתראיין יזכה בזר פרחים - את אולי נחמדה, אבל את ממש לא מקצועית.
