בתוניסיה השינוי מגיעה בהדרגה ואז באופן פתאומי. כך היה במקרה של מוחמד בועזיזי, סוחר הירקות ששרף עצמו למוות - צעד שהתגלגל, התעצם והתפשט למדינות ערביות אחרות, וזכה לכינוי "האביב הערבי".
כעת, שש שנים וחצי אחרי, לוב עדיין מחולקת, סוריה באמצע מלחמת אזרחים ומצרים וסעודיה נוקטות בקו קשה של איסלאם פוליטי. תוניסיה, בינתיים, הפכה לדמוקרטיה האמיתית היחידה בעולם הערבי. המהפכה במדינה לא הסתיימה במלחמה, כאשר סיעות רבות השתתפו בהקמת הממשלה החדשה. תרומות הגיעו מחו"ל, ופעילי הדמוקרטיה התוניסאית זכו בפרס נובל לשלום.
אלא שהמצב הולך ומתדרדר, מדווח טיים. פיגועים פגעו בתיירות, ענף חשוב בכלכלה המקומית, והצמיחה נעצרה. חוסר האמונה בעתיד יצר מציאות עגומה, שבה אזרחים נוספים שורפים עצמם כמו בועזיזי. בהתחשב בעובדות אלו, האם תוניסיה תישאר מקום של יציבות ונגד חמושים איסלאמיסטים?
יוסף א-שאהד, שר הפנים התוניסאי בעבר וראש הממשלה בהווה, נכנס לתפקיד לפני שנה לאחר שקודמו הודח מהתפקיד בגין כישלונו בייצוב הכלכלה. הצמיחה האיטית היא עדיין חלק מרכזי בסיפור התוניסאי. לפני האביב הערבי, הצמיחה במדינה הגיעה עד 5.4% בשנת 2011. כיום מדובר בצמיחה של אחוז בודד בשנה. א-שהאד אמר, שהאתגר שעמדו בו בהצלחה היה להקים מוסדות דמוקרטיים, וכעת האתגר הוא להתמודד עם רמות האבטלה הגבוהות. אתגר אחר הוא המצב הביטחוני במדינה. מאז שבוצעו שלושה פיגועים גדולים במדינה בשנת 2015, תוניסיה נמצאת במצב חרום. א-שאהד אומר כי המצב החמור בלוב, בו פועל ארגון דאעש, משפיע על הנעשה בתוניסיה.
קשה לראות כיצד תוניסיה תתמודד עם הטרור בשטחה או עם הטרור הזולג מלוב, ללא המשך סיוע כלכלי ממדינות שונות, ביניהן ארה"ב. הלם רב שרר במדינה, לאחר שהנשיא
דונלד טראמפ הציע כי תקציב הסיוע לתוניסיה יקוצץ ב-67%. בביקורו בארה"ב בשבוע שעבר ניסה א-שאהד לשכנע את הממשל להמשיך את התמיכה במדינתו. א-שאהד מקווה שארה"ב תתמוך בתוניסיה לאור הדמוקרטיה שהיא הפכה לה. אם לא, הוא מקווה שהסיוע יגיע לאור היותה בעלת ברית במלחמה האזורית נגד אל-קאעידה ודאעש.
מבחינת תוניסיה, הסיוע מארה"ב דחוף ביותר כיום. בעבר תוניסיה קיבלה סיוע מקטר, שכעת מבודדת על-ידי שכנותיה. קרן המטבע הבינלאומית לא תמשיך להעביר כספים למדינה, אם לא תתחיל לטפל בכלכלה שלה. תוניסיה היא מאחז קולוניאליסטי צרפתי לשעבר, ולמרות זאת צרפת לא עשתה רבות למענה.
בסופו של דבר, תוניסיה יכולה למצוא בעלי ברית חדשים ואפילו טובים יותר – טוען טיים. כמו למשל סעודיה, איתה יש לה יחסים טובים. שאלה אחרת היא, האם לדיקטטורים בעולם הערבי אכפת מנפילתה של הדמוקרטיה הערבית היחידה באזור.
