"רק בישראל" איננה סתם סיסמה נבובה, אלא דווקא ראי המשקף מציאות. כי את האמת לא ניתן להסתיר עוד כעת. ישראל, לעומת מדינות אחרות בעולם הנאור, נבדלת מהן לא אחת לרעה, ובשל כך גם ראויה לקבל נזיפה.
אז קחו, לדוגמה, את כרטיס האשראי האישי. אחרי ככלות הכל אין שום מדינה, זולת ישראל, שבה לא נדרש כל אימות-חתימה לכרטיס, ומלבד בעליו החוקיים כמובן,עשוי כל מאן דהוא לעשות בו שימוש, אם רק הכרטיס התגלגל לידיו, וללא שום חשש לגילוי התרמית. כל שנדרש הוא חיקוי-חתימה, המופיעה על גבו של כרטיס האשראי. וכשהדברים אמורים ברכישה טלפונית, יכול כמובן כל מחזיק בכרטיס לרכוש בו קניות גם בלא שיידרש להציגו בפומבי.
מלכודת
ישראל, בתוך כך, היא גם המדינה היחידה, מן הסתם, שנתיב הנסיעה הימני האיטי, הופך משום מה, ובהפכא מסתברא, לנתיב המהיר ביותר על הכביש, בעוד שבשאר מדינות העולם ממלא את הפונקציה הזאת הנתיב השמאלי, שנועד בלבדית לצרכי עקיפה.
ויש עוד ייחוד הראוי לציון: רק בישראל ניתן לרכוש מוצרים על-ידי פריסת תשלומים רחבה לעתיד - החל בקניית מצרכים יומיומיים ועד לרכישת מכונית חדשה. ואם זה עדיין אינו סוף פסוק, הרי שבלא מעט רכישות-מוצרים - נהנים הקונים הישראלים מבונוס בולט כביכול, שעל-פיו לא מחייבים אותם בריבית רצחנית, ובלבד שייענו כמובן למוכר.
ויש עוד ייחוד, שכמעט כבר שכחנו: הדברים אמורים בהלוואות של הבנקים, הניתנות לנזקק בסיסמה המפתה, "אם נותנים לך - קח". רבים נענים לפיתוי הגדול, אך
חיש קל מתחוור ללווים בתוך כך, שבעצם נפלו לעומקו של הפח.
