האיום של תנועת ה-BDS על עתידה של מדינת ישראל הפך, אומנם באיחור של כמה שנים אבל בכל זאת, לעובדה ידועה ומוכרת, נושא שנמצא בפיו של כל פוליטיקאי, מסוקר חדשותית ולטובתו הוקם אפילו משרד ממשלתי מיוחד. בעודנו עומדים מהצד וכועסים על אירופה שאינה מונעת את פעילות החרם בקרבה, ומעודדים את מדינות ארה"ב אחת אחרי השנייה בחיקוק החוקים נגד החרם, משתפים ברשתות החברתיות כל פוסט על רוג'ר ווטרס ואחרים, נותר חוק החרם האחד והיחיד במדינת ישראל כאבן שאין לה הופכין.
בשנת 2011 חוקק לראשונה חוק החרם בישראל, תוך מאמצים כבירים ופשרות אין סוף, והופיע לראשונה בספר החוקים ככלי משפטי שמטרתו מחד לסייע לנפגעים להיפרע מאלה אשר יצרו את החרם נגדם ומאידך להרתיע פעילי חרם עתידיים.
כמצופה, הוגשו לבג"ץ באופן כמעט מיידי יותר מעשר עתירות שונות בדרישה למחוק את החוק מסיבות של אי-חוקתיות, בניהן פגיעה בחופש הביטוי. עשר קבוצות שונות שנהנו, לפחות בשעתו, מכסות מרשימה של ארגוני זכויות אדם עמדו בצד אחד, כאשר מולם ניצבים נציגי הממשלה לבדם.
בשביל לאזן את המציאות הזו הגישה עו"ד יפעה סגל, היום המנכ"ל של הפורום המשפטי הבינלאומי, ידיד ביהמ"ש (הליך המאפשר לטוען ציבורי להשתתף כצד בדיון) אשר לווה בטיעונים משפטיים מגוונים מהמשפט הישראלי והבינלאומי וכן המחשות לפעילות ארגוני ה-BDS בישראל ובעולם, האג'נדה של הארגונים ואופי פעילותם.
לפני קצת יותר משנתיים הגיעה סוף-סוף הפסיקה המיוחלת של בג"ץ בנוגע לחוק החרם, בג"ץ קיבל את הטיעונים כמעט במלואם וקבע כי החוק חוקתי ויש להשאירו בספר החוקים.
לצד זה, ובאופן שכמעט היה ניתן לפספס, קבע בג"ץ שסעיף אחד ויחיד מסעיפי החוק אינו עומד במבחני המידתיות ועל כן יש לפסלו. הסעיף שנפסל היה זה שביקש לאפשר לנפגעים את האפשרות לקבל "פיצויים לדוגמא" ללא הוכחת נזק.
חשוב להסביר בשלב הזה שפיצויים לדוגמה, משמע פיצויים עונשיים, הם אכן פיצויים שאינם תלויים בנזק- אבל לא כל פיצוי ללא הוכחת נזק הוא פיצוי עונשי. פיצוי עונשי הוא מנגנון משפטי מאוד נדיר ובהחלט חריג בעולם המשפט. מטרתו פשוטה - להעניש. ולכן אין שאלה של נזק שנגרם, והמניע העיקרי הוא להשית "קנס" על הפוגע, לצורך הרתעה, אמירה חברתית נוקבת וכו'.
פיצויים ללא הוכחת נזק עם זאת, זה עניין אחר לגמרי. מדובר במנגנון שכיח יחסית ובהחלט מקובל הקיים למשל בחוק לשון הרע, הטרדה מינית, זכויות יוצרים ואחרים. המנגנון הזה מבקש למעשה לאפשר לנפגע להיפרע מהפוגע במקרים בהם ברור שנגרם נזק, אבל מנסיבות העבירה קשה עד בלתי אפשרי לכמת במדויק את סכום הנזק ולקשור אותו בקשר ישיר לעבירה.
הבנת המצב המשפטי הנ"ל ממחישה בדיוק מדוע על-אף פעילות החרם הענפה, ריבוי הנפגעים והרצון הגדול בציבור לאכוף את החוק על המחרימים - אף תביעה לא הוגשה עד עצם היום הזה.
מסיבה זו בדיוק כתב וקידם הפורום המשפטי הבינלאומי את התיקון לחוק החרם בשנתיים האחרונות, כאשר הוא מחד מתייחס ומיישב את השגותיו של בג"ץ ומאידך מאפשר להגשים את מטרתו החשובה של חוק החרם.
התיקון המוצע הוא אומנם על פניו טכני, משפטי וסמנטי, אך משמעויות חיקוקו מרחיקות לכת. לא עוד חוק חרם חלש וחסר שיניים, אלא כלי אמיתי אשר יאפשר סוף-סוף לנפגעים את האפשרות להיפרע מהקוראים לחרם נגדם - נזכיר שהחוק חל רק במקרים בהם הקריאה לחרם היא מכוונת ובזדון, היא על-רקע כלכלי, תרבותי או אקדמי, והסיבה להחרמה היא הקשר למדינת ישראל.
