תחושה קשה של השפלה היא מנת חלקם של מיליוני יהודים בארץ ובעולם. ממשלה רופסת, כנועה ונטולת אמונה מחקה לאחרונה את שאריות הטעם הטוב מאותם ימים בהם נשמעה ההכרזה "הר-הבית בידינו". הבעיה היא שלא רק בטעם עסקינן אלא שכיום ברורה ומובנת יותר מאי פעם אמירתו האלמותית של אורי צבי גרינברג "השולט בהר שולט בארץ".
כך, בסדרה מבוהלת של נסיגות ותוך כניעה מוחלטת בפני הוואקף הירדני, נמר הנייר הירדני וחונטת מדינת כל אזרחיה-התקשורת העוינת בראשם, הצליחו ה"מנהיגים" לשעה להחליש את אחיזתנו בהר ולסכן סיכון ממשי את אחיזתנו בארץ.
הר-הבית מעולם לא היה בעל חשיבות למוסלמים. כבעבר כך גם היום הוא משמשם לצרכים פוליטיים בלבד. מי שאינו מאמין יתכבד ויציץ בסרטים המתעדים המוסלמים מתפללים על ההר כשפניהם למכה ואחוריהם למסגד, מוסלמים משתינים ברחבה, משחקים כדורגל ועוד....
ההר כן משמעותי במאבק על הריבונות וכאן למרבה הכלימה נוחלים הערבים ניצחון מוחץ. הערבים נמצאים בהר כל ימות השנה ומגיעים לשם תדיר. ללא הגבלה ודרך עשרה שערים הם מציפים את ההר ועושים בו כבתוך שלהם. היהודים לעומתם מוגבלים,יכולים לעלות בלוחות זמנים מצומצמים ביותר אך ורק דרך "שער הלל" (מאז רצח הלל יפה אריאל הי"ד מכנים כך יהודים רבים את שער המוגרבים). יהודים אינם יכולים להתפלל בשטח ההר וכל מעשה דתי נענה בתגובה מיידית ונוקשה על-ידי כלבי השמירה הישראלים עליהם מפקחים כלבי השמירה הערבים מהוואקף. לאחרונה נראה שוטר כזה סותם בידו את הפה ליהודי שניסה לומר קדיש, ועוד הדוגמאות רבות מספור.
ולאחרונה, רוצחים ערבים רצחו חיילים מכוחות הביטחון הישראלים בנשק חם שנמצא בהר. ישראל הגיבה לפרק זמן קצרצר בשורת צעדים שנועדו למנוע הישנות. התגובה הערבית, ההפחדה בתקשורת המשתפת פעולה עם שונאי ישראל, נבואות אפוקליפטיות מצד השב"כ בדבר הצפוי בהר- והממשלה התקפלה.
כולנו ראינו את השתלשלות הדברים-קשה לשמוע ואי-אפשר להבין. הגיעו הדברים לידי כך שנשמעו פוליטיקאים ישראלים וגורמים שלטוניים כאילו מתחננים אל הערבים- "עלו והתפללו בהר, אנא מכם..."
והערבים שיכורי הניצחון והכוח מקשים עורף. תנאי מצטרף לתנאי, דרישה לדרישה וראה זה פלא- למרבה התדהמה- הממשלה מתקפלת, למגינת ליבם של רוב היהודים ולשביעות רצונו של מיעוט אנטי יהודי ופוסט ציוני המתקיים בקהלנו. ואכן, יש ז'אנר כזה במקומותינו. למרבה המזל זהו זן הולך ונכחד אלא שבידיו הכוח התקשורתי וההשפעה בארץ ובעולם כדי לטמטם את המוחות ואת הלבבות, לזרוע הרס, פחד וייאוש ובכך לגרום לדמורליזציה שאובדן כוח עמידה בצידה.
הגזימו כורעי הברך בממשלה עד כדי כך שאפילו הריקא לפיד משמיע קולות מחאה ומלין על ההשפלות אותן אנו סופגים מ
ארדואן הטורקי ושכמותו. ומה יהיה עם ראש הממשלה, שר הביטחון, הקבינט, כל הגורמים בימין, בשדולת ארץ ישראל....היכן כל אלה ועד מתי ייכנעו בלא תנאי לאויב? מה אומר לכם,קשה להיות יהודי בעוד המתעמרים בנו מציבים מכשולים בהם יש כדי להחליש את הדעת ולהטיל מורך בלבבות.
ולמרות זאת נפלא ונשגב להיות יהודי, אולי דווקא בשל האתגרים ואל מול כל המכשולים הניצבים בדרך לגאולה השלמה. חבר תלמיד חכם אמר לי לאחרונה כי כל שעינינו רואות הם פרפורי גסיסה של זן הולך ונכחד. אנשים חסרי אמונה, חלשי אופי ונטולי חזון, כאלה שסרו ממורשת אבות והולכים ושוקעים בטיט היוון - תרבות המערב הפרוצה והנרקבת. בראותם את סופם קרב הם מגבירים מאמציהם להתעמר להציק.
נאמר במקורות "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" ועינינו הרואות כי עם ישראל מקיים בהווייתו כאן בארץ הקודש את הפסוק. צריך רק לפקוח את העיניים ולהתבונן - התיישבות, לימוד תורה, התגייסות והתנדבות לצה"ל, חסד, הרבה מאוד חסד- זהו עם ישראל.
גם מאות אלפי ערבים מוסתים על הר-הבית שתחושת הניצחון בקרבם לא יכולים לעצור את עם הנצח.
אז מה יהיה? אינני יודע ובהעדר נבואה יהיה זה אווילי לנסות להתנבא. אלא שאני כן יכול לייחל לתסריטים שיקרבו את הגאולה. על-פי המסתמן בורא עולם מסובב את העניינים כך שמי שיגרום למנהיגינו לפעול כפי הנדרש הם הערבים דווקא. עזות מצח, אלימות, ביטחון הולך וגובר ומעשים רעים בכללם רצח ופורענות תמיד שמשו את הערבים כאן במרחב-עוד מימי פרעות תרפ"ט. בימים אלה ממש דומה כי תאבונם הולך וגובר ואינו יודע שובע. תקוותי שיגדישו את הסאה באופן כזה שכולנו עד אחרון היהודים (בהובלת ממשלה איתנה ובוטחת, בעלת גאווה יהודית) נשיב מלחמה שערה ונגרש את האויב הערבי מעל אדמתנו, מארץ הקודש.
ויתקיים הפסוק: "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה" ובא לציון גואל.