אין מקום למנוע מחברי כנסת את הגישה לבג"ץ. אם נמנע מהם, הם ימצאו דרכים עוקפות, ואפילו אם מבחינת הפרדת רשויות יש פגם בעתירות האלה, לפחות בחלקן, הרי שמעשית אסור לאסרן.
מנגד קשה מאוד לחיות עם המצב הקיים בו חברי כנסת ומפלגות לא מתמודדים די במישור החקיקתי והציבורי ומנסים לכפות את דעתם (שבמיעוט) על הציבור, באמצעות בית המשפט.
נדרשים כאן מספר פתרונות ביניים אשר יצמצמו מחד השתלחויות בוטות בשיח הציבורי, ובמקביל יעלו במידת מה את רף הכניסה לבג"ץ עבור חברי כנסת ומפלגות.
ובמה דברים אמורים.
הליכי דיבה מקוצרים ומשמעותיים
בחשש לשון הרע בערוצי תקשורת ציבוריים
אין צורך לזרוק עצבניים למיניהם מהאולפנים, יש לדאוג שאי שמירה על הפה, תעלה להם, לעצבנים, ולתחנה המארחת הרבה כסף וכל שהפה נפתח יותר, כן ייפתח גם הכיס, הכל מהיר (ועצבני), מהרגע להרגע, אתמול עיתונאי או שדר או מזכ"ל מפלגה קישר בין מישהו לנאציזם, לחמאס או לדאעש או עלב באדם באורח קיצוני ופגעני, היום הוא נפרד מחצי מיליון שקל, והתחנה שנותנת לו גג תיפרד מאותו סכום.
ואת השרות החיוני הזה מי יכול לספק לנו? כמובן בית המחוקקים. אותו בית ואותם חברי כנסת שהפכו את בית המשפט לביתם השני, כאשר הפתרון הוא בכלל לא בידי בית המשפט, אלא בידיה של הכנסת, בוועדותיה ומליאתה.
ביטול חסינות לחברי כנסת ולשרים, כנ"ל, השתלחויות הנוגדות את חוק איסור לשון הרע, המתובלות בנאציזם חמאס, דאעש, העלבות פגעניות, כנ"ל ומי שיקבע זה לא בג"ץ אחרי שנתיים, אלא בית משפט מחוזי, תוך שבוע עד שבועיים, והרבה כסף, מהכיס הפרטי.
העלאת סף העמידה בבג"ץ לחברי כנסת ומפלגות
חבר כנסת הוא אדם ככל האדם, מפלגת היא תאגיד ככל התאגידים אך יש לח"כ ולמפלגה יתרון עצום על שאר הציבור, להם יש ערוץ שאין לאחר והוא ערוץ החקיקה.
ולכן, כאשר אנו נשאל חבר כנסת אם מיצה את ההליכים, אנו נצפה שיפרט לנו טרם נחליט לנדון בעתירתו, אם מיצה את הליכי החקיקה בכנסת, באיזה כלים חקיתיים הוא השתמש, איזה הצעות חוק הוא גיבש, כמה דיונים הוא יזם, במליאה, בועדות, בקשר ליוזמות החקיקה, איזה לובי הוא הפעיל, על-מנת לפתור אתה הבעיה בגינה הוא עותר וזאת טרם הוא פנה כלל לבית המשפט.
ולמקרה שלנו
לדעתי התבטאויותיו של שפטל הן נמוכות, פוגעניות, אין מקום להשמיען בערוץ שידור ציבורי. אך הוא לא היחיד, יש נמוכים כמוהו ויש נמוכים ממנו, עתירה לבית המשפט לצורך סיכול נקודתי של הפה של שפטל, כאשר הגורם האחראי (
הרשות השנייה) לא מגביל כמעט בכלל את ההתבטאויות, מכל הכיוונים, וזוכה לרוח גבית הן מהחוק, והן מהפסיקה, היא אפשרית לאזרח מן השורה, אך אינה אפשרית באורח קיצוני לחבר כנסת או מפלגה. כי אם המצב הנוכחי לא מתאים להם אנא יזיזו ישבנם וישנו את החוק, או לפחות יפעלו באורח מוכח, לשינויו של החוק.
ואם חוששים שהחמרה פלילית היא מרחיקת לכת, אנא יקלו על הליכים אזרחים נגד פיות האשפה, אנא יחמירו בסנקציות הכספיות, ואנא יחמירו גם עם עצמם, יגבילו חסינות לפיות אשפה מקרבם.
ואם הם מתעצלים או מצפים שבית המשפט יוציא להם את הערמונים מן האש, חזקה על בית המשפט שיראה להם את הדלת מבחוץ, חזקה על בית המשפט שלא יאפשר להם לחצות את סף דלתו אל תוך היכל המשפט.
