הדתה? פיקציה
הדתה מהי? פוליטיקל קורקט. פוליטיקה נטו. ויראלית ברשת. עֶדריוּת. כפייה חילונית. דוספוביה וחרדה כפייתית מפני כל מה שריח יהדות (או היסטוריה יהודית) נודף ממנו. מיעוט צעקני, ואווירה ציבורית ותקשורתית, שכל מי שמתיימר להצטייר כליברל, מתהדר בה.
זאת בעוד שבפועל הדתה היא פיקציה, בידְיוֹן ולא מציאוּת. זוֹ הַמצאת התקשורת החילונית. אין חיה כזאת. יש רק הכרת זהות ותודעה יהודית. בשעה שמתעניינים במורשת של דתות ועמים אחרים, ולומדים אותה בבתי ספר - השאלה היא מה עִם הזהות הלאומית שלך?
ניצול ציני
נראה שאפילו בתשעה באב אי-אפשר בלי פוליטיקה, ולמרבה הצער גם יום האבל הדתי-לאומי המסורתי הזה על חורבן הבית, מנוצל ניצול פוליטי ציני על-ידי פוליטיקאים. אחרת איך תסבירו את זה, שבניסיון לרכוש קהלים חדשים, בילו ראשי העבודה,
אבי גבאי ו
יצחק הרצוג - חילונים למהדרין - את ליל תשעה באב, איך לא, בבתי הכנסת עם הציבור הדתי לאומי.
וכך, גבאי, היו"ר הטרי, ביישוב אפרת, עִם הדתיים המתנחלים המתונים, והרצוג הוותיק מְאַגֵּף מהחזית השנייה, במעוז של הימין החרד"לי בירושלים - ישיבת מרכז הרב, כדי לכבוש אולי עוד נתח אלקטורלי משמעותי בציבוריות הישראלית. וכך סבורים הם שיוכלו להגדיל את מעגל התומכים בהם לראשות ה
ממשלה, ואולי אף כחברים במפלגתם. טוב, אם אין שמחות לבקר בהן, בציבור הדתי, כלובי מפלגתי, למה לא לעשות זאת בבית המדרש, בעיתוי ה'נכון', ולהרוויח ציבור כל כך גדול בבת אחת?
שפטל וּמיסטר הייד
כזכור, עו"ד
יורם שפטל התבטא כלפי הרמטכ"ל באופן בלתי ראוי בסגנון מהביבים. יש מי שטוען ששפטל הוא תוצר של התבהמות החברה והכנסת. באמת? האיש ידוע בלשונו הבוטה והגסה עוד מימֵי הגנתו על הפושע הנאצי, איבן דמניוק, הזכוּר לשימצה, ודומה שהוא יכול לשמש מודל לחברה בגסוּת לשונית.
שפטל סבור שלציבור יש זיכרון קצר. אז הנֵה תזכורת: גם בית המשפט העליון, שזיכה את דמניוק מחמת הספק(!), לאחר שהורשע בבית המשפט המחוזי ונידון למוות, הכיר בו כפושע נאצי. מסמך מפוקפק שהמציא שפטל, המטיל, כביכול, ספק בזהותה של המפלצת החייתית כאיבן האיום, בניגוד לעדותם של עשרות ניצולי השואה, הביא לזיכויו. זאת בשעה שאפילו גרמניה, שאסרה אותו, וארצות הברית, ששללה את אזרחותו, הכירו בו כאיבן האיום מטרבלינקה.
אכן, פה קבור הכלב. יהודי שמסוגל להגן על פושע נאצי, בעבור בצע כסף, תת-לשונו ותרבות דיבורו הדוחה כלל אינן מפתיעות. אז נכון, שהפעם הוא התנצל, התנצלות תקשורתית, לאחר שעורר את זעם הממסד והיה עלול להיות מפוטר מהרדיו התל אביבי, שבו קנה בחלקת לשונו את הציבור הימני. אבל חכו להתבטאות הבאה בקרוב. סאגת אזריה עדיין לא הסתיימה.
בין מיתוס למציאות
דומה שהראיון עם ראש האופוזיציה, ח"כ יצחק הרצוג ב-7 ימים (28.7.17) הוא שיעור מצויין בפוליטיקה, על הפער הקיים בין המיתוס למציאות. והרצוג כמשל.
אז ככה: שימו לב למיתוס, נאום הרצוג המפסיד לטובת גבאי, בלֵיל הבחירות לעבודה - "אנחנו חלק משרשרת דורות ומורשת מפוארת, ונמשיך לשאת את המורשת". באמת?! אתם כבר מזמן לא מיישמים את האידיאולוגיה המפא"ניקית העתיקה, ורק האינטרסים הפוליטיים והאישיים מעניינים אתכם. אז מה הפלא שהמפלגה הפכה למסחרה ולעסקונה אחת גדולה, וכפי שהרצוג העיד בעצמו (שכחת?), שהמחנאוּת קיימת בדנ"א של המפלגה.
הלאה. הרצוג אומר שהיה מוכן לסכן כל הון פוליטי עבור השלום. עד כאן המיתוס. אבל שימו לב לשורה התחתונה בדיונים עם נתניהו על הצטרפותו לממשלה, כשהרצוג מעיד שקיבל מנתניהו שלל הישגים בדמות עשרה תיקים גדולים מפתים, כולל תיק החוץ, עבור מפלגתו, כשהוא עצמו יוּעד לתפקיד הבכיר הנחשק, איך לא - שר הביטחון.
יתרה מכך, הרצוג מאשים את נתניהו הפוליטי בפחדנות ממחנה הימין. מעניין מי מדבר - האֵין הוא במומו פוסל, כאשר הכחיש לאורך כל הדרך את המגעים הקואליציוניים עם ראש הממשלה מִפַּחַד העבודה? וכשפוליטיקאי משופשף כהרצוג אומר 'לא', לְמה הוא מתכוון? ל'כן'. הוא גם שָׂש להציג בלהט לציבור את הרֶכש החדש והשחקנים החדשים למפלגתו -
עמיר פרץ, אבי גבאי ועוד, בניסיון לשפר את תדמיתה הציבורית, ולהרחיב את מעגל התמיכה בו ובמפלגה, אלא עד מהרה התברר שהגולם קם על יוצרו בהתמודדות נגדו.
הרצוג טוען, שגבאי הטירון (
יאיר לפיד בגירסת העבודה) ראוי להיות ראש הממשלה. מי שטוען כך, אינו מוּדע ככל הנראה לכובד האחריות וּלגודל התפקיד, הדורש ותק וניסיון פוליטי רב. ואכן, הוא גם מתפאר במיתוס, שהוא עצמו יכול להיות ראש הממשלה הטוב ביותר. האומנם?! במפלגתך נכשלת, אז איך, בוז'י, תצליח להנהיג אומה ומדינה שלימה?
