ההיסטוריה של שבטי האיסלאם לדורותיהם טעונה סיפורי זוועה על מעשי רצח נתעבים שחלקם הארי בוצעו באמצעות סכיני הרג מסוגים שונים, שאחד מהם היה ה"שברייה" שהיא פגיון מעוקל חד-להב ומושחז משני צדדיו כמו סכין שחיטה המיועד לחיסול האויב באמצעות שיסוף הצוואר שבו מצויים העורקים המובילים את הדם אל המוח. פִּגְיוֹן כזה אינו מיועד לפצוע אלא לקטול במהירות. קרוב משפחתה של השברייה הוא הפגיון שנועד להמית באמצעות דקירה עמוקה בחלקים הרכים של הגוף, במותניים או בבטן, הגורמים לשיסוע אברים פנימיים ודימום מאסיבי המביא כמעט תמיד למוות.
המתנקשים הרוצחים באמצעות פגיון או שברייה מכונים במסורת האיסלאמית Assassins (רוצחים). עד עצם היום הזה נוהגים לוחמים מוסלמים לחגור על מותניהם שבריות המסמלות עוצמה מאיימת, כאילו הן אומרות לכל מי שבראשו קודחת מחשבת זדון "היזהרו מפני, כי אני מסוגל לרצוח בהינף יד, במהירות וביעילות ממש כמו הכשת נחש".
הארכתי מעט בהסברים כדי להבהיר לקוראיי ש"אינתיפאדת הסכינים" שהפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו איננה המצאה חדשה של מתנקשים פלשתינים, המוכנים להקריב את חייהם כדי לרצוח יהודים שלא חטאו, אלא חלק ממסורת מוסלמית רבת שנים. מנקודת ראות זו יש להתייחס לפיגועי הדקירה הכמעט יומיומיים שאנו עדים להם, כיוון שהתפשטותם עלולה להוות איום אסטרטגי על חיינו, ופיגועים כאלה יכולים להתרחש כל יום.
למשל: אם אתה הולך ברחוב פתוח יכול להתנפל עליך, כנמר המשחר לטרף, פלשתיני חמוש בסכין חדת להב ולתקוע אותה בגופך; אם אתה יושב בביתך בחברת בני משפחתך בהתנחלות מגודרת לארוחת ערב שבת, אל תתפלא אם יכנס הביתה בנימוס רב רוצח מסוכן וכמעט בהינף יד אחת ישחט שלושה מבני ביתך ורק נס יצליח לבלום אותו בירי אקדח; אם אתה יושב באולם החשוך של בית הקולנוע שבו בחרת לצפות בסרט, אל תתפלא אם מי שיושב מאחוריך ישלוף סכין מושחזת וישסף את גרונך; אם אתה יוצא לבילוי על שפת הים ומבקש להרוות את גרונך היבש מן החום, קורא למוכר הקרטיבים, המגיע אליך, מוציא מתיבתו את המוצר הקפוא ומגיש לך אותו באדיבות רבה, וכשאתה שקוע בליקוק הוא שולף מן התיבה שבריה ותוקע אותה בדיוק במפתח הלב; או כאשר אתה יוצא בשליחות אשתך לסופרמרקט השכונתי לקנות מצרכים לשבת, מתנפל עליך מבין הדוכנים חמוש פלשתיני ודוקר אותך בירכתי גבך. כל אלה מהווים פגיעה חמורה בביטחון הציבור שאין מי שיהיה מוכן להשלים אתה.
אינני מומחה לחיסול טרור בכלל וטרור הסכינים בפרט ולא לי לקבוע את שיטות הפעולה הנדרשות לטיפול בנושא מן הסוג הזה. אבל אני יודע שקיימות בצה"ל ובמשטרה יחידות שהתמחותן המקצועית כבר מצאה בעבר פתרונות יצירתיים לבעיות דומות, גם במעוזי טרור במדינות רחוקות. אך כיוון שהרוצחים הפלשתינים מתגוררים ממש כמטחווי קשת מאתנו אין צורך להרחיק לכת עד מעבר לים כדי להגיע אליהם. הדרך המרכזית למציאת פתרון לנושא חמור כזה טמונה במודיעין.
אני מאמין שתחילה אנו חייבים לבוא בדברים עם ראשי השבטים והמשפחות הפלשתיניות ולהבהיר להם כי אנו "באים בטוב" וכי עליהם לפעול בכוחות עצמם כדי למנוע את התפשטות המגיפה הסכינאית. ואם זה לא ילך בדיבורי הרגעה וחינוך נאות עלולים לפרוץ מעשים לא נשלטים בכל היישובים הערבים בארץ. וכמו שנהוג לומר במקומותינו "מה שלא הולך בכוח הולך בכוח יותר גדול".
סוג כזה של איום רצחני, אם לא יטופל בהקדם וביד קשה בידי רשויות השלטון הישראליות, עלול לגרור תגובת נגד של נוקמים פרטיים המסוגלים כמעשה נקמה להתחיל לרצוח תושבים פלשתינים בבתיהם, בלכתם ובבואם ואף בשנתם.
לישראל יש הישגים מופלאים בתחומי ההיי-טק וההמצאות הטכנולוגיות הנמכרות במיליארדים, המזרימות הון למשק הישראלי ופותחות בפני הישראלים אופציות חדשות. עובדה זו משמחת ביותר. אבל, אם אתה יוצא מביתך בבוקר ואינך בטוח שתחזור בערב על רגליך אלא תובל בארון מתים - ממש קשה לנהל חיים נורמליים. בלי ביטחון אישי עלולים האזרחים לאבד את אמונם בשלטון שבחרו ואולי יחליטו לפתור את הבעיה בכוחות עצמם, כמו שכבר אירע בעבר. למצב כזה קוראים אנרכיה או "איש הישר בעיניו יעשה". אנרכיה כזו נגרמת גם בעקבות היחלשות או התערערות היכולת של צמרת השלטון המרכזי לנהל את העניינים. האם לא זה מה שקורה כיום בישראל?.
